גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתפ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף כג ע"א
בענין חובת אמירת הלל לנשים בימי חנוכה
האחרונים דנו לגבי חובת אמירת הלל לנשים בימי חנוכה, וישנם צדדים לכאן ולכאן, ושורש הנדון הוא במאמר הגמרא לגבי מצות נר חנוכה (שבת כג ע"א): "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס", ופירש"י: "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס", ואילו בחידושי הר"ן כתב: "שאף הן היו באותו הנס, פירוש, אף הן היו בסכנה, וכן הוא בירושלמי וכן פי' הרא"ה ז"ל, ולא כמו אחרים שפירשו, שעל ידן בא הנס".
והנה אם אמנם שבסוגיית הגמרא מיירי כלפי הדלקת נרות חנוכה, הרי שסברת 'אף הן היו באותו הנס' מחייבת גם אמירת הלל, כמו שמצינו בדברי התוס' במס' סוכה (לח. ד"ה מי שהיה) לגבי חובת אמירת הלל בליל פסח, שגם הנשים חייבות בה, משא"כ בהלל דסוכות ועצרת, וכלשונם: "... משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת, וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא, אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (קח.) דמחייבי בד' כוסות, ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה, שאני הלל דפסח, דעל הנס בא, ואף הן היו באותו הנס, אבל כאן (-בעצרת וסוכות) לא על הנס אמור", ומכאן יש לדון כלפי חובת אמירת הלל בחנוכה, שגם הנשים מן הראוי שיתחייבו באמירתה, כמו בחובת אמירת הלל בלילי פסחים.
ואכן בספר 'מקור חיים' לבעל ה'חוות יאיר' (סי' תרמד ס"א) כתב שנשים חייבות באמירת הלל בחנוכה, וכן כתב הגר"מ אריק זצ"ל ב'מנחת פתים' (או"ח סי' תרפג ס"א): "ובהלל דחנוכה גם נשים חייבות, כיון דאף הן היו באותו הנס, וכן נראה מתוס' דסוכה דף לח ד"ה מי שהיה", וכ"כ בשו"ת 'התעוררות תשובה' (ח"א סי' קלז): "גם בחנוכה שמחויבות בנר חנוכה, כדאיתא במס' שבת אמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה משום דאף הן היו באותו נס, הוא הדין דמחוייבות בקריאת הלל" וכו'.
ברם, מאידך מצינו כמה אחרונים שהסיקו שאינן חייבות, ונביא בזה מה שמובא ב'שדי חמד' (ח"ט מע' חנוכה אות ט סק"ב) בשם הג"ר שלמה כהן מו"ץ בווילנא (נדפס בספרו שו"ת בנין שלמה ח"ב או"ח סי' סא), שהוכיח מדברי הרמב"ם שהביא בהל' חנוכה (פ"ג הי"ב-י"ד) הדין שנשנה במשנה (סוכה שם) כלפי הלל: "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מה שהן אומרין", וטעם דין זה הוא, משום דאין הנשים חייבות באמירת הלל, ואינן יכולות להוציא את האנשים, ועל כן 'עונה אחריהן מה שהן אומרין', ואי אפשר לצאת מהן מדין 'שומע כעונה', ומאחר שהביא הרמב"ם דין זה בהל' חנוכה, מוכח שגם בחנוכה הן פטורות מלומר הלל.
וכתב על כך הגאון הנז': "ותמהני טובא, דהלא ודאי כמו דאמרינן ד'נשים חייבות בנר חנוכה', משום 'שאף הן היו באותו הנס', הכי נמי חייבות בהלל דחנוכה מהאי טעמא, ואם כן כמו דאמרינן בשבת (שם) דאשה ודאי מדלקת ומוציאות גם לאיש, הכי נמי בהלל מוציאות גם לאיש, והמשנה דסוכה הנ"ל הא מיירי בהלל דסוכות דפטירי מצד דהוי מ"ע שהזמן גרמא, כמו דפטירי ממצות לולב, והא דלא הזכיר ריב"ל רק הדלקת נר חנוכה, נראה לי דרבותא קמ"ל, דלא מיבעי הלל דבא על הנס דנצחו לאויבים ובטלו גזרתם, דודאי נשים חייבות, שאף הן היו בכלל הגזירה, אלא אפילו הדלקת נר חנוכה, דבא על הנס דשמן , דאין לנשים חלק בקרבנות ובהדלקת הנרות, והם כולם באים מתרומת הלשכה, ונשים פטירי ממחצית השקל, דמהם היו מביאים כל קרבנות צבור (ראה בארוכה שו"ת 'בית שערים' או"ח סי' שנט, וע"ש שהסתפק בדבר, ולפי דבריו יתכן שגם נשים היו חייבות במצות הדלקת נרות, ואם כן גם הנשים היו להן חלק בנס הנרות), מכל מקום חייבים".
וממשיך וכותב: "ורציתי ליישב דטעמו של הרמב"ם, משום כיון דהלל בא על נצחון המלחמה, לא שייך זה בנשים, דלאו בני כיבוש נינהו, וכי האי גוונא כתב בס' החינוך (מצוה תרג) דנשים פטורות ממצות עשה דזכירת עמלק, משום דמשמע מקרא דמצות עשה דזכירה היא סיבה וגרם למצות עשה דתמחה לעמלק, ונשים פטורות ממצות עשה מ'תמחה', דלאו בני כיבוש נינהו". אולם הגאון הנז' ממשיך להקשות על יסוד דבריו: "אבל קשיא לי על זה, דהא גבי פורים נמי עיקר קריאת המגילה והסעודה היא משום נצחון המלחמה, וביום שנחו מאויביהם עשאוהו יום משתה ושמחה, וזה לא שייך בנשים דלא הלכו במלחמה, ואעפ"כ חייבות במשלוח מנות ובכל דיני הפורים, משום דגם הם היו בכלל הגזירה דלהשמיד להרוג ולאבד, ואם כן זה שייך גם במעשה דחנוכה, וכמו שכתב הרמב"ם בריש הל' חנוכה, שגזרו גזירות על ישראל וכו' ופשטו ידם בממונם ובנותיהם" (וע"ש עוד יישובים בדעת הרמב"ם בזה).
בעצם דבריו, שתקנת אמירת הלל בחנוכה היתה על נס נצחון המלחמה, הנה אין זה דבר מוסכם, כי בכמה מקורות מבואר, שנתקנה גם על נס הנרות, ויש לדייק כן מלשון הגמרא (שבת כא:): "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", הרי שקביעת הימים להלל והודאה היתה בגלל נס הנרות, וכן אחד הטעמים שגומרים הלל בימי החנוכה בכל יום, הוא משום שהנס היה מתחדש ומתרבה בכל יום (עי' שבלי הלקט סי' קעד; מאירי שם), כי בכל יום היה מתחדש נס נוסף בהדלקת המנורה (וראה עוד ישובים בטעם פטור אמירת נשים בהלל בימי חנוכה בשו"ת 'בית שערים' שם; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות ה; מרחשת ח"א סי' כב; תורת רפאל סי' עה).
