הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מיתיבי"; "תא שמע"
יומא ו ע"א
אמר רבי זירא, שמע מינה: בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום. דאי אמרת בועל נדה כנדה, אימת טביל - בליליא, למחר היכי עביד עבודה? והא בעי הערב השמש! אלא לאו שמע מינה: בועל נדה אינו כנדה.
רב שימי מנהרדעא אמר: אפילו תימא בועל נדה כנדה - דמפרשינן ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה. מיתיבי: כל חייבי טבילות טבילתן ביום, נדה ויולדת - טבילתן בלילה. נדה - אין, בועל נדה - לא! - נדה, וכל דאתי מרבוייא. -
מיתיבי: בעל קרי כמגע שרץ, בועל נדה כטמא מת. מאי לאו - לטבילה? - לא, לטומאתן.
...
תא שמע, דתני רבי חייא: הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת - טבילתן ביום, נדה ויולדת - טבילתן בלילה! -
תיובתא.
1.
למסקנה יוצא שהדין הוא כפי שאמר רבי זירא שבועל נדה אינו כנדה והסברו של רב שימי מנהרדעא נדחה.
2.
ויש לשאול מדוע שתי הקושיות הראשונות נגד רב שימי מנהרדעא נפתחות בביטוי "מיתיבי", ואילו הקושיה השלישית והמכריעה נפתחת בביטוי "תא שמע".
3.
ואולי יש לומר: שתי הקושיות הראשונות היו כתוצאה מדיוק בברייתות ובאמת הקושיות נדחו על ידי דחיית ההכרח שבדיוק. ואילו הקושיה/ההוכחה השלישית משתמעת באופן מפורש מהברייתא וכדעת רבי זירא.
רבי זירא אמר - בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום
ובברייתא כתוב - ובועל נדה וטמא מת - טבילתן ביום
4.
ונראה לי להוסיף כמה הערות:
4.1
בדרך כלל כל קושיה על אחת הדעות מהווה הוכחה לדעה החולקת, ולכן, בדרך כלל כשלומדים מברייתא על ידי דיוק בתוכן הרי שהמקור [משנה/ברייתא] מובא כקושיה - "מיתיבי", וכאשר מובא כהוכחה מפורשת לצד אחד - לרבי זירא בסוגייתנו - וממילא מהווה קושיה ניצחת על הדעה האחרת - רב שימי - הרי שהפתיחה היא "תא שמע"!
4.2
בהרבה מקומות בש"ס כשיש רצף קושיות [כבסוגייתנו] הרי שבתחילה מובא כ"מיתיבי"ואחר כך כולם בלשון "תא שמע" [כך מובא בשל"ה אבל ללא הסבר מדוע זה כך], אלא שבסוגתיינו מובאות שתי ברייתות כ"מיתיבי" ורק האחרונה כ"תא שמע", ולכן הסברנו בסוגייתנו באופן מיוחד לעיל.
5.
הברייתא האחרונה הובאה כברייתא של רבי חייא, ויש לבדוק האם מניסוח זה משמע שברייתא זו היתה ידועה לאמוראים או שמא דווקא לא.
