הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תניא כוותיה"; "כתנאי"
יומא ד ע"א
תניא כוותיה דרבי יוחנן, תניא כוותיה דריש לקיש. תניא כוותיה דרבי יוחנן: +ויקרא טז+ בזאת יבא אהרן אל הקדש - במה שאמור בענין. מאי היא - בענין דמלואים. ומה אמור בענין דמלואים - אהרן פירש שבעה ושמש יום אחד, ומשה מסר לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה. ואף לדורות, כהן גדול פורש שבעה ומשמש יום אחד, ושני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה, לאפוקי צדוקין, מוסרין לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה. מכאן אמרו: שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, וכשם שמפרישין כהן גדול כך מפרישין כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה, ואחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם. ואם תאמר במלואים דם הכא מים - אמרת: נכנסו מים תחת דם. ואומר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם, לעשת - אלו מעשה פרה, לכפר - אלו מעשה יום הכיפורים. - והאי בזאת מיבעי ליה לגופיה, בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה! - אמרי: אי לקרבן לחודיה - לימא קרא בזה או באלה, מאי בזאת - שמעת מינה תרתי. מאי ואומר? וכי תימא יום הכיפורים קמא הוא דבעי פרישה, כדאשכחן במלואים, אבל ביום הכיפורים דעלמא לא; אי נמי, כהן גדול קמא הוא דבעי פרישה, אבל כהן גדול בעלמא לא - תא שמע: כאשר עשה וכו'.
תניא כוותיה דריש לקיש: משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, שנאמר...
1.
הגמרא מביאה ברייתא לסיוע לדברי רבי יוחנן ומנגד היא מביאה גם ברייתא לסיוע לריש לקיש.
2.
למעשה היה אפשר לגמרא לומר שמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש היא כמחלוקת הברייתות, ותופעה זו מוגדרת בש"ס פעמים רבות כ"לימא כתנאי" או כקביעת עובדה שאמנם מחלוקת האמוראים היא "כתנאי"! ומדוע באמת לא אמרה כאן הגמרא "כתנאי"?
3.
אפשרות אחת להסבר:
לפי התוספות מסכת יומא דף ג עמוד ב [הסברנוהו בדףהקודם]:
לאפוקי עצרת ור"ה דתרוייהו עולות נינהו - לא ידענא אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דר' אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה דצבור נינהו או לימא לאפוקי כולהו קושייתא כדקאמר רבינא בסמוך
ושמא לר' אבהו לא הקשו לו אלא מראש השנה דעצרת הוה ניחא להו כדשנינן לעיל
ולרב אשי הקשו לו בבת אחת מעצרת ומראש השנה ותירץ תירוץ אחד על שניהם
ולרבינא הקשו לו בבת אחת כולהו קושייתא דלעיל ותירץ בתירוץ אחד.
מתוס' נלמד ש"עורך הגמרא" שיבץ בסוגייתנו את השאלות שנשאלו אמוראים שונים - בנפרד. וגם תשובות האמוראים הובאו בלשונם וכפי שניתנו באותה שעה שנשאל אותו אמורא.
3.1
ומתאימים לכאן גם הדברים הבאים:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
מאן תנא וכו', ...
לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד
מכל הנ"ל יוצא שלפעמים הגמרא מביאה הסברים/מקורות לפי סדר הדיון שהיה בפועל בבית המדרש, ולאור זה יתכן ששתי הברייתות בסוגייתנו [אחת - כשיטת רבי יוחנן, והאחרת - כשיטת ריש לקיש] לא היו לפני בית מדרש אחד! ורק כאשר בפועל שתי הברייתות כן הובאו בפני בית מדרש אחד אז הגמרא משתמשת בניסוח "כתנאי" או בלשון שאלה - "לימא כתנאי"!
3.2
אפשרות נוספת להסבר:
לפי תוס' - מסכת יומא דף ד עמוד א:
תניא כוותיה דריש לקיש - דרבי יוסי הגלילי ס"ל כוותיה
תימה לי וכרבי יוחנן נמי מי לא תניא הא ר"ע ס"ל כר' יוחנן דלא יליף מסיני
וי"ל כבר אייתי לעיל תניא כוותיה דרבי יוחנן דעדיפא מינה דמתניתין סתמא כרבי יוחנן והדר קאמר תניא נמי כוותיה דריש לקיש דאיכא תנא דסבר כוותיה
תוס' קובע בדבריו, ש"סתם משנה" עדיפה על הוכחה ממחלוקת בברייתא. וכוונת הגמרא לומר שבאמת יש ברייתא לטובת ריש לקיש למרות שסתם משנה כרבי יוחנן [האם כך תוס' מסביר בל מקום בש"ס שמובא הביטוי הכפול "תניא כוותיה" לטובת שתי דעות חולקות?
3.3
המשך תוס'
אבל תימה לי מאי קא מייתי מהא דתניא כוותיה דריש לקיש דילמא רבי יוחנן אמר לך אנא דאמר אפילו כרבי יוסי הגלילי דעד כאן לא קאמר ר' יוסי הגלילי אלא בסיני הכי הוה אבל לדורות לא גמרינן מינה לומר דתסגי בפרישת ששה ימים כמו בסיני כדאמר רשב"ל אלא צריך פרישה שבעה ימים כמו במלואים
וי"ל כיון דאשכחן ר' אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדים וכו' והיינו כר"ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר' יוחנן רביה אמרה
בתוך דבריו הוא מלמדנו שכאשר חכם אומר דין משמע שאמר זאת בשם רבו המובהק [רבי אלעזר ורבי יוחנן]
3.4
ואף על גב דלא אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס"פ האשה רבה (יבמות דף צו:) כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן איקפד ר' יוחנן וכו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא אם כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר"ע.
4.
לפי תוס' יוצא שהברייתא הראשונה היא ממש כרבי יוחנן והברייתא השניה יש בה מחלוקת ושיטת רבי עקיבא היא כרבי יוחנן, ורק שיטת רבי יוסי הגלילי היא כדעת ריש לקיש. ובכלל, לגבי הברייתא השניה אפשר היה לומר, שדעת ריש לקיש היא "כתנאי", כלומר, היא שנויה במחלוקת תנאים באותה ברייתא, והגמרא מעדיפה לומר רק שדעת רבי יוסי הגלילי היא היא ה"תניא כוותיה דריש לקיש".
5.
לפי כל ההסבר הנ"ל מובן מדוע הגמרא לא אמרה "כתנאי", כי לרבי יוחנן יש סיוע משתי הברייתות [למרות שדעתו באמת שנויה במחלוקת תנאים והיא לא מתאימה לדעת רבי יוסי הגלילי]. ולריש לקיש יש סיוע "רק" מדעה יחידה בברייתא השניה.
6.
לפי כל הנ"ל נוכל להסיק מסקנה מעניינת:
הביטוי "תניא כוותיה" מתאים גם אם "רק" חלק ממשנה/ברייתא מתאים לשיטת אמורא מסויים. ואילו הביטוי "כתנאי" [או "לימא כתנאי"] מתאים כאשר רק מחלוקת בתוך משנה/ברייתא הן ההוכחות לכל צד במחלוקת [ואין לאף דעה סיוע ממקור אחר], או כשיש מחלוקת ברורה בין שתי ברייתות/משניות!
