הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנא קמא" ו"סתם משנה"
יומא ב ע"א
משנה. שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול.
רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו. שנאמר +ויקרא טז+ וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו. אמרו לו: אם כן אין לדבר סוף.
1.
בפשטות, "תנא קמא" סובר שלא מתקינים לכהן הגדול אשה אחרת, כי לא חוששים שמא ימות [אבל כן מתקינים לו כהן אחר כי כן חוששים שמא יארע בו פסול], ורבי יהודה חולק וסובר שלא חוששים למיתה.
2.
תוספות מסכת יומא דף ב עמוד א:
וחכ"א א"כ אין לדבר סוף - דאי איכא למיחש למיתה דחדא ניחוש אפילו למיתה דתרתי ותלת
ואף על גב דבפ' ד' אחין (יבמות דף כו:) משמע לסתם מתני' דהתם דלמיתה דחד חיישינן לתרי לא חיישינן וסתם מתני' דהכא ס"ל דאי חיישינן לחדא ניחוש נמי לטובא
י"ל דה"ק הכא נהי דחיישינן למיתה דחד לזמן מרובה כמו בההיא דפרק ד' אחין (ג"ז שם.) דילמא אדמייבם חד מיית אידך מכל מקום למיתה לזמן מועט כי הכא לא הוה לן למיחש אלא משום מעלה דכפרה חיישת לזמן מועט אם כן ניחוש אפילו לתרתי ותלת אי נמי התם חששא בעלמא הוא משום ביטול מצות יבמין וליכא איסורא כולי האי
אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפילו לתרתי ותלת ואפילו לזמן מועט וא"כ אין לדבר סוף
הלכך ליכא למעבד תקנתא להאי חששא
וכי פריך בגמ' (לקמן יומא דף יג.) מאי שנא דגבי טומאה דשכיח טפי ממיתה כדאמר בגמרא סגי לתקן לכהן אחר תחתיו והכא חיישינן לתרתי ותלת הוה מצי לשנויי כי האי גוונא ההיא חששא בעלמא היא ולא היה צריך להפריש אחר כי מסתמא ימצאו הרבה שיהו ראויין לעבודה אלא מעלה בעלמא הלכך סגי בחד אלא בלאו הכי משני שפיר.
3.
קשור לאמור:
במסכת יבמות
מסכת יבמות דף כו עמוד א
/מתני'/. ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, ואם קדמו וכנסו - יוציאו; רבי אליעזר אומר, ב"ש אומרים. יקיים, וב"ה אומרי': יוציאו. היתה אחת מהן אסור' על האחד איסור ערוה - אסור בה ומותר באחות', והשני אסור בשתיהן, איסור מצוה ואיסור קדושה - חולצת ולא מתייבמת. היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה - האסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה, וזו היא שאמרו: אחותה כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת.
גמ'. ש"מ: יש זיקה, דאי אין זיקה, מכדי הני מתרי בתי קאתיין, האי לייבם חדא והאי לייבם חדא! לעולם אימא לך אין זיקה, ומשום דקסבר: אסור לבטל מצות יבמין, דלמא אדמייבם חד מיית אידך, וקמבטל מצות יבמין. אי הכי, תלתא נמי! לא מיבעיא קאמרינן, לא מיבעיא תלתא - דודאי בטלה מצות יבמין, אבל ד' - למיתה לא חיישינן, קמ"ל. אי הכי,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כו עמוד ב
חמשה נמי! למיתה דתרי לא חיישינן.
הגמרא מסבירה את המשנה ומגיעה למסקנה שלא חוששים לשתי מיתות [למיתה של שני אנשים שונים] אבל כן חוששים למיתה של אדם אחד, ועל זה מקשה תוס' בסוגייתנו מדוע לפי חכמים במשנתנו [בניגוד לדעת רבי יהודה] לא חוששים למיתת אשתו של הכהן הגדול.
4.
תוס' לעיל מיישב ומבחין בין שתי הסוגיות בכך, שבכל אחת מהן מדובר בחשש מסוג שונה.
5.
בכל אופן נדגיש עניין שנראה "חיצוני" לתוכן הסוגיה אבל מדברי תוס' לומדים עיקרון מעניין בעריכת המשניות ובכללי הפסיקה בש"ס.
5.1
ונקדים, לכאורה מהי קושיית תוס', אולי מדובר במחלוקת תנאים בנושא זה של חשש למיתה [כמו שיש מחלוקת במשנתנו] ואולי דעת המשנה במסכת יבמות היא כדעת רבי יהודה במשנתנו.
5.2
אלא שיש לדייק בלשון התוס':
משמע לסתם מתני' דהתם דלמיתה דחד חיישינן לתרי לא חיישינן וסתם מתני' דהכא ס"ל דאי חיישינן לחדא ניחוש נמי לטובא
כלומר, תוס' מגדיר את המשנה במסכת יבמות כ"סתם משנה". אמנם יש באותה משנה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי, אלא שברישא של אותה משנה אין מחלוקת.
5.3
זאת אומרת, אם יש במשנה קטע שעל תוכנו אין מחלוקת הרי ש"קטע" זה מוגדר כ"סתם משנה".
5.4
כמו כן תוס' מגדיר גם את הרישא של משנתנו כ"סתם משנה" למרות שרבי יהודה חולק עליה, אלא שתוס' סובר שדעת "תנא קמא" מוגדרת כ"סתם משנה".
5.5
מעתה נסביר את קושיית תוס': דעת "סתם משנה" היא הדעה [שתהיה של רבי מאיר או של כל תנא אחר] שרבי יהודה הנשיא כך קבע ו"סתם את המשנה" [ראה מסכת ביצה דף ב] כי כך הוא פוסק כמותה. לפי זה יוצא, שהקושיה היא על רבי יהודה הנשיא עצמו, כיצד פסק שתי פסיקות סותרות בשתי משניות שונות שכל אחת מהן היא "סתם משנה".
5.6
מסקנה: לפי תוס', כל משנה שיש בה דעת "תנא קמא" שחולק על תנא יחיד הרי שדעת "תנא קמא" מוגדרת כ"סתם משנה", ורבי יהודה הנשיא מתכוון ללמדנו שכמותה הוא פוסק. כמובן שלאמוראים בדורות הבאים ניתנה רשות לחלוק ולפסוק באופן אחר!
