מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
כתר כהונה וכתר מלכות
ינאי המלך היה כהן מבית חשמונאי, וחכמים הציעו לו: "רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שהיו אומרים: אמו נשבית במודיעים, ויבוקש הדבר ולא נמצא". המלך כעס מאד על החכמים ולבסוף הוא קיבל את עצת הרוצים ברעת חכמי ישראל: "ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה".
לדברי הרמב"ן (בראשית מט, י) היה אסור מלכתחילה לבית חשמונאי להחזיק בו זמנית בכתר הכהונה ובכתר מלכות. ועם זאת שמדובר על אנשים גדולים "כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב". הסיבה היא שהמלכות היא רק לשבט יהודה, ולא לשבט אחר, כדבריו של יעקב אבינו: "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית שם), ובנוסף יש איסור מיוחד לשבט לוי למלוך: "אין מושחים מלכים כהנים" (ירושלמי הוריות ג, ב), ועליהם לעבוד במקדש בלבד.
הראי"ה קוק (שמועות ראיה, בראשית עמ' פ), מסביר שאכן אילו הם שני תפקידים שונים במהותם: הכהונה היא הנהגה רוחנית שמטרתה להפיץ דעת ה' בעולם, ואילו ההמלוכה נועדה להנהיג את העם מבחינה חומרית, להוביל מלחמות וכד'. ובכל זאת כדי להבין את הנהגתם של החשמונאים, מסביר הרב קוק, שבאופן חריג "בשעה שהיונים באו במלחמתם הכפולה מלחמה גופנית ומלחמה רוחנית, נגד המדות הרוחניות של ישראל, היה צורך לכח הכהונה של החשמונאים ללחום מלחמה זו". למול מלחמה כפולה- רוחנית וחומרית, היה צורך להעמיד מנהיגות שאוחזת בכהונה ובמלכות, כאחד.
תשובה אחרת, משיב הרב יהונתן אייבשיץ (יערות דבש חלק ב עמ' רסב- רסג): "כל הכהנים הם שלשלת אהרון, ואשתו של אהרון – אלישבע, היתה אחות נחשון משבט יהודה (שמות ו, כג), ולכן לא חששו צדיקים חשמונאים בזה, כי הם מצד אמם מיהודה". במשפחת הכהונה מעורב יסוד קבוע ממשפחת המלכות, וכשהיה צורך בדבר, הכהנים גם מלכו.
