סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מפני המחלוקת"

שקלים טז ע"א


אין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת מפני מה נמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו יואש מפני עתליהו יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו ב' שנים יהוא מפני יורם

ר' עובדיה מברטנורא מסכת שקלים פרק ו משנה א:

ששם הארון נגנז - שיאשיהו המלך צוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים (ב' ל"ה) ביאשיהו, ויאמר ללוים המבינים [וגו'] תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה וכו', ועמו נגנז מטה אהרן, וצנצנת המן, וצלוחית של שמן המשחה

תוספות יום טוב מסכת שקלים פרק ו משנה א:

[ששם הארון נגנז - ויראה לי דאינך שלא השתחוו היתירה משום דסבירא להו דארון גלה לבבל. וכדדייקינן בגמרא דיומא פה ממשנה ב' דהתם]:

לכאורה יש בסוגייתנו שלש דעות:
1. הארון גלה לבבל - חכמים בברייתא בגמרא.
2. הארון נגנז במקומו - ברייתא נוספת בשם "בן לקיש"
3. הארון נגנז בלשכת דיר העצים - "רבנן" בברייתא בגמרא - וכך משמע במשנתנו וכדעת המסורת שהיתה בידי "בית רבן גמליאל" ובידי רבי חנניה סגן הכהנים [שעליו אומרים שהיה נאמן במסירת עדויות מבית המקדש.]

במסכת יומא דף נג עמוד ב:

תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר +דברי הימים ב' לו+ ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. רבי שמעון בן יוחאי אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר +ישעיהו לו+ לא יותר דבר אמר ה' - אלו עשרת הדברות שבו. רבי יהודה (בן לקיש) אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר +מלכים א' ח+ ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה. ופליגא דעולא, דאמר עולא: שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי: וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה - הא דאמרן +דברי הימים ב' לו+ ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', שניה מאי היא? דכתיב - +איכה א+ ויצא מבת ציון כל הדרה. מאי כל הדרה - חדרה. אתה מאי אתה אומר? -
אמר לו: שאני אומר ארון במקומו נגנז, שנאמר +מלכים א' ח'+ ויארכו הבדים וגו'.
אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע? - דכתיב +מלכים א' ח+ ויהיו שם עד היום הזה. וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא? - והכתיב +שופטים א+ ואת היבוסי ישב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה, הכי נמי דלא גלו? והתניא, רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר +ירמיהו ט+ ...

בגמרא הנ"ל במסכת יומא משמע שלעולא היתה מסורת שרשב"י סובר שארון נגנז במקומו. והגמרא מציינת שהברייתא חולקת על המסורת של עולא בדברי רשב"י. מה שברור הוא שמפשט הגמרא משמע, שהיא מסכימה שהלכה כרשב"י, אלא שיש מחלוקת מה אמר רשב"י. איו ספק שיש כאן משהו חריג בכך שהגמרא מציינת שהברייתא הראשונה חולקת על המסורת של עולא. מניסוח הגמרא לא משמע שלעולא היתה ממש ברייתא בידו, אלא מדובר בעובדה הסטורית שעולא הכיר אותה.
וכאן ראוי לציין את שיטת הרב קאפח, שהרמב"ם מכריע תמיד כאותה דעה בגמרא שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא", ולכן כאן הרמב"ם צריך לפסוק כרשב"י שמובא על ידי עולא. וכך באמת קובע הרב קאפח ["כתבים", ב, עמוד 570].

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ד הלכה א:

אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י"י אלהיכם וגו', ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני, ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים, ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים. +/השגת הראב"ד/ לא היו משיבין. א"א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים.+

משמע מהרמב"ם שפסק כדעה 2 לעיל שהרי הוא לא מזכיר שהארון גלה לבבל והוא לא מזכיר את דיר העצים. ואילו מהרישא של משנתנו משמע שסוברת שגלה לבבל [ראה בתוספות יום טוב] ומרבן גמליאל משמע שנגנז בדיר העצים.

ולאור שתי הסוגיות המקבילות משמע באמת שהרמב"ם פסק כשיטת רשב"י כפי שהביאה עולא במסכת יומא.

הערה כללית: בסוגיה יש מחלוקת הסטורית עובדתית. וקשה מאד, כיצד לא היתה ידועה בוודאות היכן נגנז הארון - שהיה קדוש ומרכזי בבית המקדש - אמנם הוא לא שימש לצורך העבודה היום יומית בבית המקדש]. בפשטות, הארון לא היה גלוי לעם ישראל אלא לכהן הגדול וממילא לעם לא היו ידיעות ספציפיות לגבי הארון ולא ידעו לאן הוא "נעלם".
ואולי זהו עצם העניין שמשמים גזרו שלא תהיה וודאות היכן נמצא ארון הברית !!!
ובאופן כללי ראוי לציין שהרבה עובדות הסטוריות מזמן הבית [גם לגבי בית המקדש הראשון וגם לגבי בית המקדש השני] לא ידועות לנו באופן ברור [ראה דוגמא במשנה הקודמת שהזכירה את שמות נושאי התפקידים במקדש ובגמרא הובאה מחלוקת אם הם שימשו בדור אחד או בדורות שונים]
 רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה יא:

אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין, ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל, ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו, וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא בשמן אפרסמון ודבר זה מסורת ביד החכמים.

שואלים הפרשנים: כיצד מותר היה למשוח מלך במקרים של מחלוקת ירושת המלך "כדי לסלק המחלוקת", הרי שימוש שלא כדין בשמן המשחה יש בה משום איסור מעילה - וביטול המחלוקת איננה סיבה שמתירה מעילה מדין תורה. ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עט, ובעיקר, שם, בהערה י"ז בשם הגרי"ז, שמהפסוק "בקרב ישראל" יש ללמוד שכשאין שלום בישראל חסר בעצם המלוכה, ועל כן שייך דין משיחה - כשיש מחלוקת מי יירש את המלך - כיון שעדיין לא נשלמה עצם המלכות.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר