גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתפ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת שקלים
דף ח ע"א

בענין מצות "והייתם נקיים מה' ומישראל"

שנינו במשנה (ג, ב) "אין התורם נכנס (ללשכה לתרום מחצית השקל), לא בפרגוד חפות (בגד שיש לו שפה כפולה, שלא יחשדוהו שמא הכניס שם מעות), ולא במנעל ולא בסנדל (שלא יחשדוהו שמכניס לתוכם מעות), ולא בתפילין ולא בקמיע (שיתכן שפתח את התפילין או הקמיע והכניס בו מעות), שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני (כלומר, יחשדוהו הבריות ויאמרו שמחמת עון גניבת מעות מהלשכה בא לידי עניות), או שמא יעשיר ויאמר מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר לב, כב) 'והייתם נקיים מה' ומישראל', ואומר (משלי ג, ד) 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם'".

ביסוד החובה "לצאת ידי הבריות", ראוי להביא דברי חכמים כדרבונות מבעל ה'בינה לעתים' (ח"ב דרוש לה), שחובה זו אינה מצד השכל לבד, שעל לאדם להתרחק שלא יהיה חשדות נגדו, אלא שחובה גמורה גם כלפי שמים, ועל האדם להשתדל בה כשם שהוא משתדל בשאר מצוות שבין אדם למקום ב"ה. ודבריו מיוסדים עלי ביאור לשון משנתנו וביאור הפסוקים בפרשת בני גד ובני ראובן - שם נאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל", ונעתיק את דבריו בלשונו:

"והוא לדעתי הנרצה להם ז"ל בפרק בג' פרקים דשקלים, דתנן 'שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל', ואומר 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם''. ואני מדייק, שאם כוונתם ז"ל לומר בלבד, שלא יספיק לצאת ידי המקום, אבל צריך גם כן לצאת מחששת האנשים, אם כן למה אמר ענין זה בלשון 'כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום', שתלה הדבר בה', יאמר בקיצור: 'שאדם צריך לצאת ידי המקום וגם ידי הבריות'; גם מה שהעיר הרב בעל 'יפה מראה' ז"ל, שאצלו יתברך לא יצדק כפשוטה 'שצריך לצאת ידי המקום', דהיינו, להרחיק כל מין חששא, כי הוא יתברך ויתעלה חוקר כליות ולב ויודע פנימיות הכוונה".

"ויראה לומר, כי הבריחה מחשדת הבריות אין ספק היותה דבר ראוי ומתקבל אצל השכל, כי יגונה מאד, ויהיה בזוי ושפל בעיני האנשים - כשיתן מקום שיחשבו עליו רעה, גם יגיע לו מזה נזק והפסד, ומפני כך יתרחק האדם מהיותו נחשד. על כן אמר, כי לא זו הדרך להתרחק מן החשד - בעבור אלו הסבות ודומיהן, אבל העיקר הוא, כי לא טוב בעיני ה' היות האדם נחשד מהבריות, והוא יתברך מצוה ומזהיר מלגרום עליו חשדא, ומצד זה להיותו מוזהר על ככה ממנו ית', ולבלתי עבור על רצונו צריך לברוח מן החשד ולא לענין אחר, ויהיה זה אצלו ממש כעין מה שישמור כל מצותיו ית' וישתדל לצאת ידי חובתו עם בוראו, כי ודאי לא יניענו על זה אלא חיובו להכנע אל צווי יתברך ולעשות מאמרו, כן ועל זה הדרך צריך שיצא ידי הבריות ויתרחק מהיותו נחשד מהם, להיות כן חפצו יתברך, כדרך וכעין מה שהוא צריך לצאת ידי המקום ב"ה בשמירת מצוותיו, שאינם להיות מסודרים מן השכל והסברא הישרה, אלא כי אמר ונעשה רצונו".

והן הן הדברים שנאמרו מפי משה רבינו לבני גד וראובן, ככתוב (במדבר לב, כ-כג): "ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה. ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו. ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקיים מה' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה'. ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם". וכבר דקדקו המפרשים באריכות הדברים, כי בני גד וראובן כבר אמרו (שם, יז): "ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל" וגו', והיה לו לומר בקיצור: 'אם תעשון את הדבר הזה והייתם נקיים מה' ומישראל והיתה הארץ לכם לאחזה'; וכן תמוה מה שהוסיפו: "ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם".

וכתב ה'בינה לעתים': "אמנם הכל יתיישב על פי הנחת המשנה כאשר פירשנו, ורצו ז"ל לומר שאמרו 'והייתם נקיים מה' ומישראל' - אינם שני ענינים נפרדים, מה' וגם מישראל, אלא, שבמה שרצו להנקות ולצאת מידי חשדא לא יהיו בעבור ישראל, אלא תחלה ישימו מגמת פניהם היות ההנקות מחוייב ממנו ית' - ומאליו - 'מישראל'. וזה כי כשהוכיחם משה ע"ה על התחלת שאלם, הם השיבו היות כוונתם 'להחלץ חושים לפני בני ישראל'... והפליגו מאד בדבריהם אלו, אשר בהם הורו הוראה גמורה כי דעתם נכונה והגונה לבלתי צאת מקו היושר והמשפט... ובכל אלה לא הזכירו בפיהם שייעשו כל זה מפני פחד ה' ומהדר גאונו אשר תועבת ה' כל עושי עול".

"על כן אמר להם משה ע"ה, טוב הדבר אשר דברתם, אך לא יספיק היותו סתמי כאשר אמרתם, שנראה היותכם עושים כן בעבור היושר המדיני והכללי, אלא אם תעשו הדבר הזה שאמרתם, במה שיתוסף עוד בו תנאי דבר אחר. שכשיעבור לכם כל חלוץ לא יהיה לפני בני ישראל גרידא כדבריכם, שנראה היות התכלית מפני שכן יחייב הקבוץ המדיני והכללי, אלא לפני ה' יתברך לעשות רצונו... כי באופן זה תהיו 'נקיים' בפעם אחת 'מה' ומישראל', כשתעשו עיקרה בעצם וראשונה מהנקיון המתחייב מצדו ית' וממנו לישראל, ואז תהיה 'הארץ לכם לאחוזה לפני ה'', שיסכים רצונו יתעלה בכך....

ופירוש הענין באמרו 'ואם לא תעשו כן', ירצה, אינו מספק כלל אחרי אשר יצא מפיכם ללכת, ודאי תהיו נאמנים בבריתכם וקיימים במאמרכם, אך אני אומר שאם לא תעשו דבריכם זה מההליכה כן על האופן שאמרתי לכם שהוא לפני ה', אבל תעשוהו 'להחלץ לפני בני ישראל'... ודאי לא חטאתם לשום אדם כי אתם נקיים מישראל, אבל 'חטאתם לה'' יתברך, בהחסר בזה עיקר שלמות הכוונה האמורה...." (ראה שו"ת 'חתם סופר' ח"ו ליקוטים סי' נט).