בכורה של רחל בעשרים כסף
שקלים ו ע"א
"רבי ברכיה רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, יהא כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף".
קשה, הרי לפדיון הבן די בחמשה שקלים של תורה שהם עשרים דינרים, ואילו את יוסף מכרו בעשרים כסף, וכסף של תורה הם שקלים. וכך כתב החזקוני בבראשית לז, כח: "דבר אחר, בעשרים כסף שכך קצב זה כתוב בפרשה כדכתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים, ויוסף לא הגיע לכלל עשרים באותו פרק כדכתיב ויוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן". וכן פירש שם הפנים יפות לבעל ההפלאה: "כל כסף סתם האמור בתורה הוא סלעים".
וכך פשטות לשון מדרש תנחומא הישן (בובר) פרשת כי תשא סימן ז: "רבי ברכיה בשם ריש לקיש אמר אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף, שנאמר ולקחת חמשת חמשת (במדבר ג מז)". אלא שלשון דרשה זו קשה, למה פודים בחמשה אם מכרו בעשרים?
ויש לפרש שמכרו את יוסף בערכו הכתוב בתורה כפי גילו שבאותו זמן, וכדברי החזקוני. לפיכך גם כל בכור יהא פדיונו כפי ערכו הכתוב בתורה כפי גילו שבאותו זמן, כלומר בזמן פדיונו שאחר ל' יום. והוא חמשת שקלים בשקל הקודש.
