הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה כסתם משנה" האחרון; אמורא רשאי לקבוע הלכה בניגוד לכללי הפסיקה בין התנאים

פסחים צט ע"א

שנים שנתערבו פסחיהם וכו'. לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: +שמות יב+ ואם ימעט הבית מהיות משה - מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא. 
אמר רבי יוחנן: אפילו תימא רבי יהודה, כיון דאמר רבי יהודה: אין שוחטין את הפסח על היחיד - מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי, וכאחד מבני חבורה דמי. 
אמר רב אשי: מתניתין נמי דייקא, דקתני: וכן חמש חבורות של חמשה חמשה. של חמשה - אין, אבל של חמשה וארבעה - לא, לאו משום דלא פייש חד מבני חבורה גביה? שמע מינה. הדרן עלך מי שהיה טמא וסליקא לה פסח שני.

1.
הרמב"ם לא מתייחס למחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי.

2.
לחם משנה הלכות קרבן פסח פרק ג הלכה ז:

[ז] וכן חמש חבורות של חמשה בני אדם וכו'.
רבינו ז"ל לא הזכיר בהלכות אלו מחלוקת דר' יהודה ור' יוסי דאיתא בס"פ מי שהיה טמא גבי אם ימעט הבית מהיות משה דר' יהודה סבר ובלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים ר' יוסי אומר ובלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא ודבר תימה הוא למה לא הזכיר לא סברת ר' יהודה ולא דר' יוסי.
ואם נאמר לתרץ זה דמדנקט סתמא דמתני' דקאמר חמשה חמשה בני אדם ולא נקט חמשה וארבעה משמע דהוי כר' יהודה כדאיתא התם בגמרא דדייק כן מתני' דהוי כר' יהודה

מ"מ הרבה סתם רבינו ז"ל הדברים.

כיון שהרמב"ם פוסק את "פשט המשנה" משמע מכך שפוסק כרבי יהודה. ומתאים למה שהגמרא [רב אשי] אמרה שמדוייק ממשנתנו כרבי יהודה. אמנם הוא מקשה על כך, שאין זו שיטתו של הרמב"ם בכל מקום שאם הדברים ברורים בגמרא הוא מתעלם מפסיקה מפורשת באותה הלכה.
[ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנט.]

3.
המשך דברי ה"לחם משנה":

ועוד דהא בגמרא אמרינן דר' יהודה אזיל לטעמיה דסבר דאין שוחטין את הפסח על היחיד ומעיקרא לאימנויי אחרינא בהדיה קאי ורבינו ז"ל פסק לעיל כמ"ד שוחטין את הפסח על היחיד.

כאן הוא מקשה קושיה, שהרי הרמב"ם לא יכול לפסוק כרבי יהודה, שהרי בגמרא נקבע שדינו של רבי יהודה בסוגייתנו מתאים לשיטת רבי יהודה עצמו, שאין שוחטין קרבן פסח על היחיד. ואילו הרמב"ם עצמו הרי פוסק שכן שוחטין על היחיד וממילא לא יכול לפסוק כרבי יהודה בסוגייתנו.

4.
המשך דברי ה"לחם משנה":

מיהו לזה י"ל דכיון דאין שוחטין את הפסח על היחיד לכתחילה א"כ שפיר נקט סברת ר' יהודה ונאמר דודאי מעיקרא לאימנויי אחרינא בהדיה קאי:

הוא מיישב את קושייתו וקובע [כך כבר נאמר בדפים הקודמים] שהרמב"ם כן סובר שלתחילה לא שוחטין על היחיד ומיושב עם שיטת רבי יהודה כאן בסוגייתנו.

5.
ונוסיף לגבי הנימוק לפסוק כרבי יהודה: אמנם הכלל בש"ס הוא, שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה אבל מצד שני יש לפסוק כרבי יהודה כי משמע שרבי יוחנן סובר כמותו וכן רב אשי מוכיח מהמשנה כרבי יהודה.

6.
וראה ב"מתיבתא", אליבא דהלכתא", עמוד לה ובהערות קפח-קצ ["ליקוטי הלכות"], ובעיקר בזה שהגמרא הוכיחה ממשנתנו כרבי יהודה וממילא יוצא, ש"סתם משנה" כרבי יהודה והכלל שהלכה כ"סתם משנה" גובר על הכלל שהלכה כרבי יוסי. ושם מוסיף, שיש גם "סתם משנה" כרבי יוסי אבל משנתנו מאוחרת יותר והכלל הוא כ"הלכה כסתם משנה" האחרון!
רק נציין שבסוגייתנו מדובר ב"סתם משנה" שמתבארת על ידי הדיוק שדייק רב אשי.

7.
כמו כן נעיר שיש אומרים שהכלל שהלכה כרבי יוסי הוא לאו דווקא נגד רבי יהודה אלא נגד כל תנא בגלל ש"נימוקו עימו", ויש אומרים שהלכה כמותו אפילו נגד "סתם משנה" ולא כמובא כאן לעיל.