הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"כתנאי" - מחלוקת אמוראים כמחלוקת תנאים

פסחים צו ע"ב

משנה. אמר רבי יהושע: שמעתי שתמורת פסח קריבה, ותמורת פסח אינה קריבה, ואין לי לפרש. אמר רבי עקיבא: אני אפרש. הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח - ירעה עד שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו שלמים, וכן תמורתו. אחר שחיטת הפסח - קרב שלמים, וכן תמורתו. 
גמרא. ולימא: פסח קרב ופסח אינו קרב! - הא קא משמע לן: דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה. 
איתמר, 
רבה אמר: קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו, 
רבי זירא אמר: קודם חצות ולאחר חצות שנינו. ולרבי זירא, הא קתני קודם שחיטת הפסח! - אימא: קודם זמן שחיטת הפסח. 
כתנאי: הפסח שנמצא קודם שחיטה - ירעה, לאחר שחיטה - יקרב. 
רבי אליעזר אומר: קודם חצות - ירעה, לאחר חצות - יקרב. 

1.
רבה סובר כדעת תנא קמא בברייתא שתלוי אם הקרבן הראשון נמצא לפני שחיטת הקרבן השני,
ורבי זירא סובר כדברי רבי אליעזר, שהזמן הקובע הוא "חצות" יום י"ד בניסן.

2.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ו

מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהן עומדין יקריב אי זה מהן שירצה לשם פסח והשני יקרב שלמים,
מצאו אחר ששחט פסחו הרי זה יקרב שלמים, וכן אם המיר בזה הנמצא אחר שחיטה הרי תמורה זו תקרב שלמים, אבל אם מצאו קודם שחיטת זה שהפריש, הואיל וזה הנמצא ראוי להקריבו פסח וראוי להקריבו שלמים כמו שביארנו, אם המיר בזה הנמצא, בין קודם שחיטת המופרש תחתיו בין אחר שחיטה, אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה שלמים. +/השגת הראב"ד/ מי שאבד פסחו עד והשני יקרב. א"א זה שיבוש אלא ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים.+

3.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ו:

... ובגמ' רבה אמר קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו ר' זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו וכו' כתנאי הפסח שנמצא קודם שחיטה ירעה לאחר שחיטה יקרב ר"א אומר קודם חצות ירעה לאחר חצות יקרב
משמע דהלכה כרבה דקאי כת"ק דפליג אר"א
ועוד דלקמן בגמ' אמרינן דר"י כרבה ס"ל
ואיתא תו בגמ' אמר רבא ל"ש אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחויה אתיא ולא קרבה. ופירש"י ל"ש דתמורה קריבה אלא שנמצא אחר שחיטה שאפי' הפסח לא נדחה אבל נמצא קודם שחיטה שהוא עצמו נדחה אף על פי שתמורתו לא נדחית בידים אינה קריבה שהרי מכח קדושה דחויה באה...

בפשטות הוא מסביר, שהרמב"ם פוסק כתנא קמא בברייתא וכרבה בגמרא. משמע קצת מדבריו, שכעיקרון יש לפסוק בברייתא כ"תנא קמא" נגד רבי אליעזר [וכך גם אם היה מוזכר שם של תנא אחר].

4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שכד:

כתנאי, כל היכא דאיתה לשון זה בגמרא אחר שהזכיר פלוגתא דאמוראי באותו דין משמע דאמוראי לא [הוה] שמיע להו ההיא ברייתא, דאי הוה שמיע להו הוה להו למימר הלכתא כפלוני, וכיון שכן אפלוגתא דתנאי סמכינן ולא משגיחינן בפלוגתא דאמוראי אי הוי רב כנגד שמואל במילתא דאיסורא או רבי יוחנן לגבי ריש לקיש, כן כתב הכסף משנה בשם מהר"י קורקוס בפרק ד' מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה ה' לדעת הרמב"ם
וכתב הפר"ח בא"ח סי' מ"ז סוף ס"א דלית לן למדחי אמוראי מכח תנאי
אלא אית לן למפסק כאמוראי שיש להם כח לפסוק אפילו נגד סתם משנה עיין שם:

ה"יד מלאכי" טוען, שהביטוי "כתנאי" הוא דווקא כשהאמוראים לא הכירו את מחלוקת התנאים בברייתא. ולפי זה מובן מדוע צריך, שההלכה תהיה כמו ההכרעה בין התנאים.

4.1
ולפי הפר"ח משמע שההלכה תהיה לפי כללי ההלכה בין האמוראים. ומשמע ממנו שכך הדבר אפילו אם האמוראים הכירו את מחלוקת התנאים.

4.1.2
נימוקו הוא, שבאופן עקרוני יש לאמורא רשות וסמכות לפסוק כנגד תנא! [כנראה שהוא מתכוון לכך שזה נכון רק כשיש לאותו אמורא אסמכתא מתנא אחר!]

4.2
נראה שבכל מקרה אין נפקות לדיון זה בסוגייתנו, כי במחלוקת התנאים יש לפסוק כ"תנא קמא" נגד רבי אליעזר, ובמחלוקת האמוראים יש לפסוק כרבה נגד רבי זירא. אמנם הכלל האחרון לא לגמרי ברור, שהרי היו שני חכמים בשם רבי זירא:
"רבי זירא" הראשון היה בימי רב ושמואל, ויש "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – (יד מלאכי תקפח-ט)
מכך שבסוגייתנו רבי זירא מוזכר אחרי רבה משמע שמדובר ברבי זירא השני.
לפי זה יש סברא לפסוק דווקא כרבי זירא כי "הלכה כבתראי" [אם נאמר שכלל זה חל גם בתקופה זו] מצד שני עדיף לפסוק כרבה שהיה חשוב יותר!

4.3
לפי ההסבר שיש לפסוק כרבי זירא יוצא, שיש נפקות לשתי השיטות שהובאו ב"יד מלאכי", לפי שיטת ה"יד מלאכי" עצמו יש לפסוק כתנא קמא [וממילא - כרבה], ולפי הפר"ח [שהובא ב"יד מלאכי"] יש לפסוק כרבי זירא [וממילא - כ"בי אליעזר].