סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה מוקדש לזכרה המבורך של כנרת מנדל הי"ד שנרצחה על ידי חיות אדם
    ביום י"ג תשרי תשס"ו בדרכה לביתה לאחר הרבצת תורת חיים לילדי ישראל

 

טולא דכנדא, טולא דפרחא – שיזף מצוי

 

"חמשה טולי הוי: טולא דדיקלא יחידא, טולא דכנדא, טולא דפרחא, טולא דזרדתא. איכא דאמרי: אף טולא דארבא, וטולא דערבתא, כללא דמילתא: כל דנפיש ענפיה קשי טוליה, וכל דקשי סילויה קשי טוליה, לבר מכרו משא, אף על גב דקשי סילויה לא קשי טוליה. דאמרה לה שידא לברה: פירחי נפשיך מכרו משא, דאיהו הוא דקטיל לאבוך, וקטיל לדידיה" (פסחים, קיא ע"ב).

פירוש: עוד אמרו בענין הצל: חֲמִשָּׁה מיני טוּלֵי הָוֵי [צל מסוכנים הם]: טוּלָּא דְּדִיקְלָא יְחִידָא [צל דקל יחיד], טוּלָּא דְּכַנְדָּא [צל האילן הקרוי כנדא], טוּלָּא דְּפִרְחָא [צל הצלף], טוּלָּא [צל] האילן ששמו זְרַדְתָּא. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש אומרים]: אַף טוּלָּא דְּאַרְבָּא, וְטוּלָּא דַּעֲרַבְתָּא [צל של אניה וצל של ערבה]. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא [כללו של דבר]: כָּל אילן דְּנָפֵישׁ עַנְפֵּיהּ [שמרובים ענפיו] קָשֵׁי טוּלֵּיהּ [קשה מסוכן להיות בצילו], וְכָל אילן דְּקָשֵׁי סִילְוֵיהּ [שקשה העץ שלו] קָשֵׁי טוּלֵּיהּ [קשה הצל שלו], לְבַר [מחוץ] לעץ הקרוי מִכְּרוֹ מָשָׁא, אַף עַל גַּב דְּקָשֵׁי סִילְוֵיהּ לֹא קָשֵׁי טוּלֵּיהּ [אף על פי שקשה עצו לא קשה צלו], דַּאֲמָרָה לָהּ שֵׁידָא לִבְרָהּ [שאמרה לה השידה לבנה] פִּירְחִי נַפְשִׁיךְ מִכְּרוֹ מָשָׁא, דְּאִיהוּ הוּא דְּקָטֵיל לַאֲבוּךְ, וְקָטֵיל לְדִידֵיהּ [עזבי את העץ כרו משא משום שהוא זה שהרג את אביך והרג את עצמו] שאילן זה מזיק לשדים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שיזף מצוי   שם באנגלית: Christ's Thorn Jujube   שם מדעי: Ziziphus spina-christi

שמות נרדפים במקורות: צאלים, רימין, כינרי, (זרד?)   שמות בערבית: נבק, דום, סידריה


נושא מרכזי: לזיהוי העץ "כנדא". 

 

הערוך (ערך "כנר") גורס כאן במקום "דכנדא" "דכינרא" וגרסה זו או לחילופין "כינארא" מופיעה גם בכת"י. הבדל גרסאות זה בין נוסח הגמרא שלפנינו ובין גרסת הערוך מופיע גם בבבלי ברכות (מ ע"ב): "דתנן: הקלין שבדמאי: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה. שיתין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מין תאנים, רימין כנדי". גם כאן הערוך גורס "כנרי" ולא "כנדי". 

"בפ' ערבי פסחים בגמ' לא יפחתו לו, ה' טולי קשי הוו: טולא דדיקלא יחידאה וטולא דכינרא. בפרק חזקת הבתים בגמ' עדים אין להם חזקה, טבי תלא לפפי אכינרא פי' שם אילן. בפרק כיצד מברכין בגמ' הנובלות רימון כינרי פירשנו בערך רימון. בריש גמ' דמגילה כנרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירה ככינרא פי' כפרי של כנרת. פי' אחר כי קלא דכינרא די מהני למאן דמשמע קליה".

שני הפירושים המובאים בערוך לשמה של הכנרת תלויים בגרסאות. הגרסה שלפנינו משווה בין פירות הכנרת לקול כינור ואילו בכתב"י ההשוואה היא לפירות הכינר. בציטוט הגמרא בכיצד מברכים קיים, כנראה, שיבוש בדברי הערוך שהרי הסוגיה שם עוסקת ברימין ולא ברימון. החלפה זו מופיעה גם בכת"י של המשנה, התוספתא והירושלמי המקבילים למשנה בדמאי(1).

בסוגייתנו מפרש רש"י "טולא דכנדא - שם האילן" פירוש שכמובן לא מאפשר לנו לפצח את חידת זיהוי הכינר. המפתח לפתרון נמצא בדברי הגמרא בברכות שצוטטו לעיל שם מזוהים הרימין כ"כנדי" כאשר "כנדי" הוא כנראה שיבוש של "כנרי". בניגוד לכנרי שמלבד שמו כמעט לא ידוע עליו דבר הרי שכמה ממאפייני הרימין מתוארים במשנה. עץ פרי זה מוזכר במשנה בדמאי (פ"א מ"א) שצוטטה בגמרא בברכות (לעיל) ובמשנה בכלאיים (פ"א מ"ד): "ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה". משתי משניות אלו נוכל להסיק שפרי הרימין קל ערך ודומה לשיזפין. 

שני הזיהויים העיקריים לרימין (ולכנרי) הם שיזף מצוי ובן חוזרר תרבותי (Sorbus domestica) אך יש להעדיף את הזיהוי הראשון המופיע במילונים הקדומים ומתאים יותר לדברי המשנה בכלאים הרואה ברימין והשיזפין מינים דומים. אם אכן השיזפין הם השיזף התרבותי ("זר שבלע שזפין של תרומה") הרי שהוא דומה במידה רבה לשיזף המצוי בצורת העלים, הקוצים ובמידה מסויימת גם בפרי. לשיזף המצוי פרי כדורי בגודל 1.5 ס"מ הנקרא בערבית ובסורית "דום". לאחר ההבשלה הוא בגוון כתום-אדמדם וטעמו מתוק-חמצמץ. הפרי טעים למדי אך הוא נחשב פרי הפקר משום שהוא נמכר לעיתים רחוקות. 

רב שרירא גאון וכנראה גם רב סעדיה גאון פירשו "אלנבק" שהוא שמו של השיזף המצוי בערבית. רבי נתן אב הישיבה כתב "אמר התלמוד כינאדי והוא אלנבק" וב"פירוש אחר": "אלדום" שגם הוא שמו של השיזף המצוי. כך פירש גם הרמב"ם בפיהמ"ש (דמאי, שם): "רימין - אלנבק". סכום לכל השמות בערבית נמצא בכתבי רבי אשתורי הפרחי: "והוא אלנבק בלשון ארץ מצרים, ואלדום בארץ כנען, ואילנו אלסדר". הוא מבחין בין השמות "אלנבק" ו"אלדום" המתייחסים לפירות לבין "אלסדר" שהוא שם העץ. ב"מוסף הערוך" אנו מוצאים: "בנוסחאות דידן כתב רימין כנדי ובלשון יון ורומא כונר מין אילן עושה פרי". השיזף המצוי נקרא בסורית כנארי.

זיהויים נוספים שמשמעותם אינה ברורה מובאים בריבמ"ץ שכתב בדמאי (שם) "והרימין - סורכי" ובכלאים: "והשיזפין והרימין כלאים - מאי טעמ', וכד את נטל זיתין ורימין נפלן מינהון שיזפין, ומשתכח זיתין ורימין. לעז שיזפין זיזיבי, יווני זיזופא, רימין צינפירי". הריבמ"ץ מתייחס כאן לסברה שרווחה, בגלל הדמיון בין פירות השיזף התרבותי לשיזף המצוי ולזית, שהראשון הוא תוצר הכלאה בין שני האחרונים. זיהוי נוסף מופיע בערוך שפירש "פולצאראק"י בלע"ז". פירוש זה נמצא גם אצל רע"ב. ח. צ. אלבוים מציע לזהות "סורכי" עם "סורבי" והכוונה לבן חוזרר תרבותי (Sorbus domestica). כאמור לעיל אפשרות זו נראית סבירה פחות מהשיזף המצוי. "צינפירי" הוא אולי Cina pero כלומר אגס סין. קאהוט (ערך "כנר") סבר ש"פולצאראק"י" הוא שם המורכב משתי מילים: "פול" – faba ו"צרקי" – ceraci. לחילופין הוא הציע שהכוונה לפול גראקי הזהה ל – Faba graeca המוזכר על ידי פליניוס שהוא מין לוטוס. זיהוי זה איננו אפשרי לאור כך שהרימין דומים לשיזפין ואילו שמם הנרדף כינרי הוא ללא ספק עץ שניתן היה לתלות עליו ("טאבי תלא לפאפי אכינרא וזבין"). 

 

  

תמונה 1. עצי שיזף השיח - בקדמת התמונה
  

     

תמונה 2. שיזף מצוי בשפלת יהודה
צילם: אורי אורבך

 

 תמונה 3. שיזף מצוי – עיר אובות ליד חצבה  
גיל העץ מוערך בכ- 800 שנה.

  

          
 תמונה 4. שיזף מצוי - פירות         צילם: אורי אורבך    תמונה 5. שיזף מצוי - פירות         צילם: אורי אורבך

 

הרחבה

כאמור, השיזף נקרא בספרות חז"ל כינרי. מובא בגמרא (מגילה ו' ע"א): "כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת? דמתיקי פירא כקלא דכינרי". הערוך גרס "כפרי של כינרא". בסביבות הכנרת גדלים עצי שיזף רבים בעלי פירות מתוקים. בלשון המשנה נקרא השיזף רימין וגם כנרי. במסכת ברכות (מ' ע"ב): "רימין כנדי". יש הגורסים כנרי. פרי השיזף נמנה עם ה"קלין שבדמאי" כלומר פירות בעלי ערך נחות שבדרך כלל הם הפקר ולכן הדמאי שלהם פטור ממעשר. "הקלין שבדמאי, השיתין והרימין וְהָעֻזְרָדִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּבְנוֹת שִׁקְמָה, וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה, וְהַגֻּפְנִין, וְהַנִּצְפָּה וכו'" (דמאי, א' א'). יש גרסאות שבהן נכתב "דימין" במקום "רימין" שם שהתפתח מהשם הערבי והסורי "דום". המשנה (כלאים פ"א מ"ד) מתארת זוגות של עצים הדומים זה לזה אך אסורים משום כלאים. "וּבָאִילָן ... הַתַּפּוּחַ וְהַחַזְרָד, הַפַּרְסְקִים וְהַשְּׁקֵדִין, וְהַשִּׁיזָפִין וְהָרִימִין, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה". השיזפין הם השיזף התרבותי והרימין הוא השיזף המצוי ושני מינים אלו אסורים בהכלאה למרות הדמיון ביניהם.
 

ביולוגיה

השיזף המצוי בעל תפוצה סודנית החודרת גם לאזורים שכנים. הוא עץ של סוואנות במזרח אפריקה. בארץ הוא גדל בבקע ים המלח מאילת ועד מטולה, וכן לכל אורך מישור החוף, בנגב הצפוני ובכל השפלות והעמקים החוצים את במת ההר. ככלל ניתן למצאו באיזורי הארץ החמים יחסית. במישור החוף ובמורדות הגולן הוא סובל לעיתים מקור הגורם לשלכת בעלת אופי סביבתי ולא גנטי. אחד מעצי השיזף המפורסמים בישראל הוא השיזף הענק הנמצא בעיר אובות ליד חצבה שגילו מוערך בכ – 800 שנה. הערכת הגיל התבצעה בעזרת ספירת טבעות גידול על גליל שהוצא מהגזע.

השיזף המצוי הוא מין בסוג שיזף השייך למשפחת האשחריים. הסוג מונה כ- 100 מינים, הגדלים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של שני חצאי כדור הארץ. בארץ נפוץ בנוסף לשיזף המצוי גם שיזף השיח (Ziziphus lotus) שהוא בעל מבנה שיחני צפוף. כאמור ניתן למצוא בכפרים ערבים מין שלישי – שיזף תרבותי או תמר סיני.

השיזף ירוק עד ברוב איזורי הארץ. הענפים החדשים מתחילים להתפתח באביב. ענפיו זיגזגיים ובכל מפרק יש עלה אליפטי משונן בעל 3 עורקים מקבילים ברורים. בנוסף לעלה יש בכל מפרק זוג עלי לוואי ההופך לקוצים. קוץ אחד ישר והשני כפוף כלפי פנים. החל מהקיץ ועד סוף האביב מתפתחים פרחים בחיק מרבית העלים. הפרחים יושבים בקבוצות: לכל פרח עוקץ קצר. אורכם: 5-3 מ"מ, קוטרם 6-4 מ"מ וצבעם ירקרק צהוב. בכל פרח 5 אבקנים. ניתן להבחין בשני טיפוסי פרחים מבחינת מהלך ההבשלה של האיברים הזכריים והנקביים בפרח. בטיפוס אחד נפתחים האבקנים בבוקר והצלקות מבשילות אחר הצהריים. בטיפוס השני האבקנים נפתחים בצהריים והצלקות מבשילות מבשילות בלילה ובבוקר. חלוקה זו של עיתוי הפריחה מבטיחה האבקה הדדית(2) בין הפרחים משני הטיפוסים. המאביקים העיקרים של השיזף הן דבורי הדבש המגיעות אל הצוף הרב המופרש על ידי הפרחים. קיימים שני גלי פריחה עיקריים ובעקבותיהם שני גלי הבשלת פרי. פירות המבשילים בתחילת הקיץ ופירות המבשילים בסתיו. הפרי הוא בית גלעין(3) כדורי בקוטר 2 ס"מ. צבע הפרי הבשל צהוב- כתום. הפרי אכיל אך לא משובח.

השיזף מתגונן מפני קור או יובש ממושכים בעזרת השרת העלים ובנוסף מותאם העץ לגדילה בסואנות גם בכך שהוא עמיד בפני אש. לאחר שהעלים והענפים התחתונים נחרכים, מוסיפים העלים והענפים העליונים לצמוח כרגיל. אם נשרף הגזע, צומחים מצוואר השורש ענפים וגזעים חדשים.

פרי השיזף נחשב כמזון עניים ומעצתו בונים כלים גסים. קיים תאור של מתכון שהכיל את פרי השיזף ושימש כמזון לעבדים. שמו הלטיני של העץ נובע מהאמונה הנוצרית שמענפי העץ נעשה הזר שעיטר את ראשו של משיחם בדרכו לצליבה.
 


(1) שיבוש נוסף הוא החלפה של "רימין" ב"דימין". לדעת לעף גירסה זו נוצרה בעקבות השם "דום" בערבית.
(2) היתרון בהאבקה הדדית הוא בהגדלת המגוון הגנטי באוכלוסייה.
(3) בית גלעין הוא פרי עסיסי בעל זרע אחד העטוף בקליפה קשה כמו השקד, האפרסק ועוד.

 

רשימת מקורות:

ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 149-150). 
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 219-220). 
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 181-184).
 

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "שיזף מצוי".
בפורטל הדף היומי: "טאבי תלא לפאפי אכינרא וזבין ".
 


 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר