מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
יהא חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו
שקלים ט ע"א
ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מנין, דכ' והייתם נקיים וגו'.
והנה יעוי' בשבת (קיח:) דא"ר יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו יעו"ש, וצ"ע דאדרבה צריך אדם להתפלל שלא יבוא לידי חשד ולא יכשל ב"והייתם נקיים" וגו' וא"כ מהו שהתפלל ר' יוסי שיהיה חלקי וכו'. וביותר צ"ע בר' יוסי, דיעוי' ברפ"ק דברכות (ג.) דתניא א"ר יוסי פעם א' הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה א' להתפלל בא אליהו ז"ל וכו', באותה שעה למדתי ממנו ג' דברים, למדתי שאין נכנסין לחורבה וכו', ואח"כ כ' ת"ר מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד וכו', ופירש"י שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם ע"ש, וא"כ למד ר' יוסי מאליהו ז"ל שאסור להביא אדם א"ע לידי "חשד", וא"כ מהו שהתפלל שיהיה חלקי וכו'. אולם מהתם לק"מ, די"ל דס"ל לר"י דה"ט דא"ל אליהו ז"ל שלא ליכנס "לחורבה", מפני ב' הטעמים האחרים מפני המפולת ומפני המזיקים כדכ' בגמ' שם ולא מפני "החשד", ודו"ק. ועוד י"ל דהא דהתפלל שיהיה חלקי וכו' הוי לפני העובדא דר' יוסי עם אליהו ז"ל ורק אח"כ למד שאסור להביא א"ע לידי חשד, ופ'.
ויעוי' בריטב"א בשבת שם שכ' דה"ט דא"ר יוסי שיהיה חלקו וכו' מדהוי "כפרה גדולה" למי שסובל בדבר שחושדים אותו לחינם, עכ"ד. וכן יעוי' עד"ז בבעל הטורים בפ' לך לך עה"פ ויחשביה לו צדקה (טו', ו') שכ' בשם אביו הרא"ש ז"ל בזה"ל, ויחשבה ג' במספר, הכא, ואידך ויחשביה לזונה גבי תמר, ויחשביה עלי לשכורה גבי חנה, והיינו דאר"י יהא חלקי עם מי שחושדים אותו ואין בו, שהרי תמר בשביל שחשדה יהודה זכתה ויצא ממנה פרץ וכו', חנה בשביל שחשדה עלי זכתה ויצא ממנה שמואל בשביל שנחשדו לזונה ולשכורה נחשב להן לצדקה, עכ"ל יעו"ש.
וא"כ צ"ל דודאי שר' יוסי נזהר ביותר שלא יחשדוהו בנ"א וכדכ' "והייתם נקיים" וגו', ומ"מ מאידך רצה "שיחשדוהו" בדבר איסור שלא באשמתו כלל כדי לזכות עי"ז לכפרת עוונות וכיו"ב, דעד כמה שהדבר תלוי בו חייב להזהר טובא שלא יחשד אך מעבר לזה שתלוי בעיני בנ"א איך "מסתכלים" על מעשיו דבני אדם התפלל שיחשדוהו, דפעמים אדם עושה "מצוה גדולה" בכל ההידורים ואעפ"כ "חושדים" אותו בדבר איסור [וכן לפעמים איפכא שנכשל בחטאים וחושבים אותו ל"צדיק" וכו'], וע"ז התפלל ר' יוסי דאע"פ שמתנהג בחסידות מ"מ "יחשדוהו" וביזיון זה יכפר לו על עוונותיו. וכן יעו"ש במאירי שכ' וז"ל, ויהא חלקי עם מי שחושדים אותו בדבר ואין בו, מ"מ דוקא שיתרחק הוא מדבר המביא לידי חשד כמו שאמרו [עי' ע"ז יז.] הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, עכ"ל יעו"ש. והוא כש"נ.
אולם עדיין יל"ע דהא אכתי נמצא "שם שמים" מתחלל על ידו בדחושדים בגברא רבה כוותיה דר' יוסי, ויעוי' באבות (פ"ד מ"ד) דר' יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל ש"ש בסתר נפרעים ממנו בגלוי, אחד שוגג וא' מזיד בחילול השם, ויעו"ש ברש"י שכ' כגון ת"ח המזלזל בפני בנ"א דמתוך שהוא ת"ח למדים בנ"א ממעשיו ונמשכים אחריו ונמצא ש"ש מחולל על ידו ואומרים ראו זה שלמד תורה כמה מעשיו מקולקלים ופורשים ואין למדים, וקשה הוא חילול ה' מעבודה זרה וכו', עכ"ד. וכן יעו"ש בר' יונה שכ' דלכן החכמים ואנשי השם צריכין לשמור במעשיהם על כל שאר בני אדם, וכל איש כפי מעלתו וכו', וחילול השם בפרהסיא עונשו גדול מכל הג' עבירות חמורות כש"כ ביחזקאל (כ', ל"ט) ואתם בית ישראל וגו', עכ"ד יעו"ש. וא"כ מהו שהתפלל ע"ז ר' יוסי, דנהי דנזהר שלא יחשדוהו מ"מ אם אעפ"כ חשדוהו בעבירות נמצא שנתחלל ש"ש על ידו דחמור טובא וא"כ איך לא חש לזה.
וצ"ל דרצה שיחשדוהו כשהיה "אנוס" וכגון שעשה כל שביכולתו שלא יחשדוהו ואעפ"כ נחשד בעבירה דמאי הו"ל למיעבד, דפ' דליכא בכה"ג עוון דחילול ה', וכש"כ שם ר' יונה וז"ל, וכל א' כפי עוונו ישא מפני שאף השגגה נחשבת לו עון בזמן שאינו אנוס שהיה לו ליזהר שלא יבוא על ידו ולא נזהר לפיכך חייבו הכתוב קרבן שיכפר לו, עכ"ל ע"ש. וא"כ בכה"ג יזכה "לכפרת עוונות" על ה"בזיונות" שספג מדחשדוהו, ודו"ק.
אמנם אכתי צ"ע בדהתפלל ע"ז, דנהי דצ"ל דהוי במצב של "אנוס" דוקא דלא נחשב "עוון" וליכא ע"ז עונש וכו', מ"מ ברור שאין רצונו ית"ש שיבוא "לאונס" כזה דהא עי"ז מתמעט כבוד שמים ורבה התקלה בזה ובפרט ע"י ר' יוסי שנימוקו עימו והלכה כמותו בכל מקום כמבואר בספ"ו דגיטין (סז.) ובעירובין (מו:) ושם לקמן (נא.) ועוד יעו"ש, דהכל למדים ממעשיו הקטנים עם הגדולים דצריך לחוש ולהזהר מלבוא לידי חשד ביותר, וא"כ מהו שהתפלל ורצה להיות מן "החושדים" בו ואין בו ואע"פ דהוי "אנוס", וצ"ע.
