הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמר רב... אמר רב...; וכן אמר...
פסחים נג ע"ב
משנה. מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים - מדליקין, מקום שנהגו שלא להדליק - אין מדליקין. ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים.
גמרא. תנא: בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק - שניהן לדבר אחד נתכוונו. אמר רב יהושע, דרש רבא: +ישעיהו ס+ ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק - שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא. אמר ליה ההוא סבא, ואיתימא רבה בר בר חנה: ישר, וכן אמר רבי יוחנן.
עולא הוה רכיב חמרא ואזיל,
והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה,
ורבה בר בר חנה משמאליה.
אמר ליה רבי אבא לעולא: ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא?
הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות. -
אמר ליה: אנא לאו אהא אמרי, אלא אהא אמרי.
דתני תנא קמיה דרבי יוחנן, רבי שמעון בן אלעזר אומר: יום הכפורים שחל להיות בשבת, אף במקום שאמרו שלא להדליק - מדליקין, מפני כבוד השבת. ועני רבי יוחנן בתריה: וחכמים אוסרים. - אמר ליה: עדא תהא.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים - מדליקין, מקום שנהגו שלא להדליק - אין מדליקין. ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים.
גמרא. תנא: בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק - שניהן לדבר אחד נתכוונו. אמר רב יהושע, דרש רבא: +ישעיהו ס+ ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק - שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא.
רב יהודה אמר הלכה מפורשת בשמו של רבו - שמואל, שלא מברכים על נר הבדלה אלא רק במוצאי שבת [ולא ביום כיפורים שחל ביום חול]. זאת אומרת, שגם במקום שנוהגין להדליק נר בערב יום כיפור [כאמור במשנה] לא מברכים עליו.
2.
אמר ליה ההוא סבא, ואיתימא רבה בר בר חנה: ישר, וכן אמר רבי יוחנן.
"ההוא סבא" - מדובר על חכם לא ידוע או על אליהו הנביא [ראה "מתיבתא", הערה לו]. אומרת הגמרא שיש אומרים שאמר זאת "רבה בר בר חנה" [תלמיד מובהק של רבי יוחנן]. הוא אמר שכמו שאמר ופסק רב יהודה בשם שמואל כך אמר-פסק גם רבי יוחנן.
כנראה שיש משמעות מיוחדת לפסק זה, ולכן הסוגיה מדגישה את ה"סיפור".
והגמרא ממשיכה לדון בסוגיה זו באמצעות "סיפור":
3.
עולא הוה רכיב חמרא ואזיל,
והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה,
ורבה בר בר חנה משמאליה.
עולא רכב על חמור ומימינו היה "רבי אבא" ומשמאלו היה "רבה בר בר חנה". הפרשנים דנים במשמעות הקטע הזה. אבל לא קשור ממש לתוכן הדברים. מה שברור הוא שרבי אבא ורבה בר בר חנה היו תלמידיו של עולא.
4.
אטלס עץ חיים
"עולא - אמורא ארץ ישראלי בדור השני השלישי. שם אביו היה ישמעאל.
רבו היה רבי יוחנן, ועוד קיבל מהאמוראים של הדור הראשון רבי אושעיא, ורבי חנינא.
מראשוני החכמים שניתן לך התואר "נחותא", תפקידו כ"נחותא" היה למסור תורת ארץ ישראל לחכמי בבל: "דרש רב חסדא וכו' ורבותינו היורדין מארץ ישראל ומני עולא משמיה דרבי יוחנן וכו' " (ברכות ל"ח ע"ב), וכן "עולא איקלע לבי רב יהודה וכו' " (קידושיו ע"א ע"ב), וכן "עולא איקלע לבי רב נחמן וכו' " (ברכות נ"א ע"ב).
בין תלמידיו המובהקים היו רבי אבא ורבה בר בר חנה, רבה, רבי זירא ורב יוסף"
לענייננו חשוב לדעת שעולא היה בין רבותיו של רבי אבא ושל רבה בר בר חנה. וכנראה שהיה תלמיד-חבר [או תלמיד מבוגר] של רבי יוחנן, כי שמע גם מחכמי הדור הראשון וגם מרבי יוחנן.
5.
אמר ליה רבי אבא לעולא: ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא?
רבי אבא אמר לעולא את הדין שהגמרא הביאה לעיל [בשם רב יהודה] בשם רבה בר בר חנה שאמר בשמו של רבי יוחנן. כלומר, רבי אבא "הלשין" על חברו רבה בר בר חנה, שאמר הדין בשם רבי יוחנן רבו.
6.
הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות. -
עולא הביט וכעס על רבה בר בר חנה. כנראה שמשמע מכך שעולא סובר שרבי יוחנן לא אמר כך [לעיל הגמרא הזכירה אפשרות שלא רבה בר בר חנה אמר זאת, אלא "סבא" אמר כך בשם רבי יוחנן, ואם מדובר באליהו הנביא איך יתכן שטעה!]
7.
אמר ליה: אנא לאו אהא אמרי, אלא אהא אמרי.
רבה בר בר חנה "מתגונן" ומסביר שאמר הלכה אחרת בשם רבי יוחנן.
8.
דתני תנא קמיה דרבי יוחנן, רבי שמעון בן אלעזר אומר: יום הכפורים שחל להיות בשבת, אף במקום שאמרו שלא להדליק - מדליקין, מפני כבוד השבת. ועני רבי יוחנן בתריה: וחכמים אוסרים. - אמר ליה: עדא תהא.
נמסר בשמו של רבי שמעון בן אלעזר שביום הכיפורים שחל בשבת אזי מדליקים נר לכבוד שבת אפילו במקום שלא נוהגים להדליק בערב יום כיפור [כמוזכר במשנה]. אבל רבי יוחנן דיבר על מוצאי שבת ויום הכיפורים שחכמים אומרים שבמקום שנוהגין שלא מדליקים בליל יום כיפור אז גם לא בשבת שחל ביום כיפור, ולא דיבר על מוצאי שבת של יום הכיפורים.
9.
מה שחשוב שנלמד מכל ה"סיפור" כאן יסוד חשוב, שלפעמים תלמיד אומר הלכה בשם רבו , ועדיין לא ברור על איזה מקרה מדובר, בערב שבת או במוצאי שבת, וכן האם מדובר ביום כיפור בלבד או גם ביום כיפור שחל בשבת.
10.
אולם חשוב להדגיש, שכל הנ"ל נכון כמו בסוגייתנו שבתחילה רבה בר בר חנה אמר "וכן אמר רבי יוחנן", ולא נאמר כאן "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן" ולכן ניתן היה לטעות.
