|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ובחרחבינא, ובעולשין, ובמרור – מרור הגינות
|
 |
 |
|
| תמונה 1. מרור עדין | תמונה 2. מרור עדין - קרקפת בפריחה |
 |
 |
|
| תמונה 3. מרור - שושנת עלים | תמונה 4. מרור עדין - "שרף" |
חסת המצפן
בר בהלול(5) תירגם את שם הצמח שנקרא בארמית-סורית בשם מררא ל"ח'ס ברי" כלומר חסת בר. משערים שהכוונה לחסת המצפן שכנראה ממנה בויתה חסת הגינה(6) (תמונות 5-6). הערוך (ערך "מר") פירש: "... מרור מרירתא פירוש חזרת יער שהיא מרה וכו'". בחידושי הריטב"א (פסחים, שם) מובאים דברי הרי"ט: "... כתב דבגמרא משמע דמרור שם פרטי הוא, וכתב שהוא מין חזרת אלא שהוא מדברי". כך פסק גם הבית יוסף (או"ח סי' תעג ה'): "ומרור הוא חזרת של יער שהיא מרה אעפ"כ חסא מצוה מן המובחר". הרמב"ם בפיהמ"ש (פסחים, פ"ב מ"ו) כתב: "ומרור, מין חזרת מדברית מר מאד" ובערבית כתב "כ'ס ברי". מאוחר יותר שובשו דבריו והפכו ל"כוסברתא" למשל בדברי רע"ב (שם): "ובמרור - מין כוסברתא הוא מר ביותר". הבית יוסף (שם) מסתייג מזיהוי זה:
"ומה שכתב ואם אין לו חזרת יחזר אחר ראשון ראשון וכו'. כן כתבו הגהות מיימון (שם אות כ). כתב הכל בו (סי' נ יג:) אם אין לו חזרת יקח שאר ירקות כגון עולשין וחרחבינא וגרגירא ובקצת נוסחאות כתוב גם כן כוסברתא ואיני יודע טעם לא לגרגירא ולא לכוסברתא ובאגור (סי' תתג) כתוב פסק מהר"י מולין (שו"ת סי' נח אות ב, ובסדר ההגדה עמ' קיב סי' לד) מי שאין לו חזרת יקח מרור שהוא לענה וכו'".
 |
 |
|
| תמונה 5. חסת המצפן | תמונה 5. חסת המצפן - תפרחות |
לענה
סיום דברי הבית יוסף (לעיל) מוביל אותנו לשיטת זיהוי נוספת של המרור והיא הלענה. טעמה אכן מר והיא קשורה למרור כפי שנאמר בפסוק באיכה (ג ט"ו): "השביעני במרורים הרוני לענה". הקושי בזיהוי זה הוא בעובדה שהלענה היא צמח רב שנתי מעוצה כלומר "מין אילן" ולא "מין זרעים". זיהוי זה מופיע בחלק מהפוסקים המכנים את הלענה בשם ווירמ"ט. סכום חלק מדעות אלו מובא במגן אברהם (תעג ס"ק טו):
"או שאר ירק מר - כ' הש"ג וז"ל בגמרא מוכח שאינו יוצא רק באלו השנוים במשנה, ומ"ש האגור שיקח לענה נראה שהוא מפרש דמרור הוא לענה, ולפ"ז בשאר ירק מר יאכל בלא ברכה ודברי הרב צ"ע עכ"ל. ונ"ל שכיון האמת בכוונת האגור דהרי האגור כ' כן בשם מהרי"ל וז"ל מהרי"ל בתשובות מי שאין לו לטוגא י"א דהמוקדם במשנה מוקדם למצוה ושם הארבעה מינין מוזכרים בהג"ה בל"א (כמש"ל) ותשב"ץ כ' ליקח ווירמ"ט בל"א דהיינו מרור דמתניתין ... ע"כ לשון מהרי"ל. ואגודה כתב ג"כ דמרור הוא ווירמ"ט וידוע דלענה הוא ווירמ"ט בלשון אשכנז ובמנהגי' מהר"ק כ' מקום שאין לטו"גא לוקחין לענה שקורין ויר"ימדא או שאר דבר שהוא מר תשב"ץ עכ"ל וכו'".
הלענה (Wormwood באנגלית ו - Wermut בגרמנית) במקורות האירופאים היא כנראה אחד ממיני ה – Artemisia אולי המין Artemisia absinthium שאינו גדל בארץ (תמונות 7-8) אך לבני סוגו הגדלים בארץ תכונות דומות. הוולגטה וחלק מנוסחי תרגום השבעים פירשו לענה absinthium. הקשר בין הלענה ויין הוורמוט הוא בכך שליין הנקרא בשם זה הוסיפו בעבר תמצית לענה שהייתה נותן הטעם העיקרי. התפקיד המקורי של הלענה היה להסוות טעמים רעים ביין זול או מקולקל בגלל תלאות הדרך אך בימינו היא רצויה בגלל טעמה המריר. את יין זה אנו פוגשים בגמרא בעבודה זרה (ל ע"א): "אמר רבי יהושע בן לוי: שלש יינות הן ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק ... חד - חמר ופלפלין, מר אפסינתין, מתוק מי בארג". מפרש שם רש"י: "אפסינתין - אולישנ"א בלע"ז". אולישנ"א (aloisne) על פי ד"ר משה קטן(7) היא הלענה. רבינו חננאל מפרש: "מר אפסינתינון פי' לענה בלשון יון אפסינתון כלומר מר כלענה וכו'". יין זה נזכר גם בתלמוד הירושלמי (תרומות, פ"ח מה טור ג /ה"ג): "... רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהן לא משום גילוי ולא משום יין נסך. רבי סימון מפרש החד קונדיטון והמר פסתינון והמתוק חמרא וכו'". ניתן לשער שבארץ ישראל השתמשו במין לענת המדבר הנפוץ בארץ (תמונה 9). ראוי לציין את תפקידה של הלענה כמעניקה טעם מר ליין וכראויה למצוות מרור.
 |
 |
|
| תמונה 7. לענת האבסינט צילם: David Monniaux | תמונה 8. לענת האבסינט - תפרחות צילם: H. Zell |
 |
 |
|
| תמונה 9. לענת המדבר צילמה: שרה גולד | תמונה 10. דרדר המדבר צילמה: שרה גולד |
זיהויים נוספים
בין החוקרים עלו הצעות זיהוי נוספות שהמשותף להן הוא טעמן המר ולחלקן יש אף מסורת של שימוש בליל הסדר בקהילות שונות (ראו פירוט אצל ז. עמר). בין הזיהויים ניתן למצוא את לשון הפר (11), זיפן רפואי (12)(8) (Borago officinalis), ולענה שיחנית (שיבה – Artemisia arborescens) (תמונה 13), א. הראובני מציע שהמרור הוא דרדר המדבר (תמונה 10) הנקרא בערבית מראר. מבנה צמח זה משתנה במהלך התפתחותו באופן המתאים למדרש "שתחילתו רך וסופו קשה" (פסחים, לט ע"א). בתחילת העונה הוא בעל עלי חורף רכים ואכילים שעם התבגרותם הופכים למרים ואז יש לבשלם על מנת להכשירם למאכל. לקראת הקיץ עולה גבעול מרכזי הנושא עלים צרים וקשים. במין זה ואחרים קיימת כסות שערות לבנות על הגבעול והעלים המתאימה לסימן "עליו מכסיפין" שניתן למרור (שם).
בשולי הדיון לגבי זהות המרור קבלתי מהרב דניאל ברלין סיפור שהופיע בעתון "בשבע" על חוויותיו של חיים איבגי מאילת שהתבקש על ידי אימו שלא להכניס לביתם זיתים בפסח בגלל מנהג (כנראה מנהג טעות) שהיה מקובל בבית הוריה במרוקו (בגבול הערים רבאט וסאלי). חיים ניסה להבין מה מקור המנהג ובסופו של חיפוש קיבל תשובה מהרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב הסביר על פי הגמרא בהוריות (יג ע"ב) שבה הובאו דברי רבי יוחנן: "כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה". לאור כך שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" אין לאכול זיתים המשכחים את הלימוד.
הוסיף הרב ברלין על פי התוס' בפסחים (לו ע"א):
"מה מרור שאין ביכורים - וליכא למימר מרור היינו זית שהוא מר כדדרשינן (סנהדרין דף קח:) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית וכו' דלקמן (דף לט.) אמר מרור דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור כן ועוד שזית האילן מר ולא הפרי כדמשמע עלה זית ואמרינן נמי (מכילתא פ' בשלח) ויורהו ה' עץ זהו זית שאין מר באילנות כזית".
מוצאים אנו בתוס' הו"א שגם לזית יש מעמד של מרור וא"כ היה מקום למנוע החלפה בין מרור לזית ומכאן המנהג שלא להכניס זיתים בפסח.
 |
 |
|
| תמונה 11. לשון הפר | תמונה 12. זיפן רפואי צילם: Hans Bernhard |
תמונה 13. לענה שיחנית צילם: H Brisse
(1) להלן נעיר שכנראה זיהוי זה מקורו בטעות.
(2) פירוש: מִמַּאי דְּהַאי [ממה, מנין לנו שזה] הַמָּרוֹר מִין יָרָק הוּא? אֵימָא מְרִירָתָא דְּכוּפְיָא [ואולי אומר שהוא מרתו של דג הכופיא].
(3) פירוש: רָבִינָא אַשְׁכַּחֵיהּ [מצא] את רַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רָבָא דַּהֲוָה מְהַדֵּר אַמְּרִירָתָא [שהיה מחזר על מרור] לצאת דווקא בו חובת מרור. אֲמַר לֵיהּ [לו]: מַאי דַּעְתִּיךְ [מה דעתך] שאתה מחזר אחריה? משום דִּמְרִירִין טְפֵי [שהם מרים ביותר], וְהָא [והרי] חֲזֶרֶת תְּנַן [שנינו] ראשונה במשנה, משמע שהיא ראשונה במעלה. וכן תָּנָא דְּבֵי [שנה חכם בית מדרשו] של שְׁמוּאֵל: חֲזֶרֶת בראשונה, וְאָמַר ר' אוֹשַׁעֲיָא: מִצְוָה יתרה בַּחֲזֶרֶת לצאת בה חובת מרור. וְאָמַר רָבָא: מַאי [מה היא] חֲזֶרֶת חָסָא. מַאי [מה היא] חָסָא, כלומר מה משמעות שם זה לענין פסח שחָס רַחֲמָנָא עִילָּוָון [הקדוש ברוך הוא עלינו]. וְאָמַר ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר ר' יוֹנָתָן: לָמָּה נִמְשְׁלוּ מִצְרִיִּים כַּמָּרוֹר? שהכתוב אומר "וימררו את חייהם", לוֹמַר לְךָ מַה מָּרוֹר זֶה שֶׁתְּחִילָּתוֹ רַךְ וְסוֹפוֹ קָשֶׁה, אַף מִצְרִיִּים תְּחִילָּתָן רַכָּה שהיו משלמים שכרם, וְסוֹפָן קָשֶׁה שנשתעבדו בהם כעבדים, ודבר זה נכון לגבי החסה שבסופה נעשית מרה. אבל אינו כן לגבי הצמחים האחרים שהם מרים מתחילתם. אָמַר לֵיהּ [לו]: הָדְרִי [חוזר אני] בִּי, ואף אני אהדר לצאת ידי חובת מרור בחזרת.
(4) בתמונות מוצג המין מרור עדין הדומה מאד למרור הגינות. האבחנה ביניהם קשה וקיימות ביניהם צורות ביניים. ההגדרה התבצעה על ידי ד"ר יובל ספיר שהסתמך על אונות העלים המחודדות.
(5) שהיה בישופ נוצרי ולשונאי סורי פעל במאה ה – 10 והתפרסם בעיקר בגלל המילון הסורי-ערבי שחיבר.
(6) נמספר הכרומוזומים שלהן זהה והן מכליאות זו עם זו.
(7) ב"אוצר לעזי רש"י".
(8) מין פולש שנראה בארץ לראשונה רק בשנת 1987. שייך למשפחת הזיפניים ומשמש למאכל ותרופה.
רשימת מקורות:
זהר עמר, מררים, התשס"ח עמ' (40-46).
יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 194-196, 200 ).
לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "מרור הגינות", "לענת המדבר", "לשון פר מצויה", "דרדר המדבר".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.