מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם איכא לועג לרש בקבר של קטן ואשה
פסחים מ ע"ב
אבל עושין אותו תכריכין למת, והקשה תוס' והאיכא לועג לרש וכו'.
והנה בהאי איסור דרבנן ד"לועג לרש" יעוי' במשנ"ב (בסי' כג' סק"ה) שכ' בשם הא"ר והפמ"ג דאף בקבר של קטן יש להחמיר שלא לילך עם ציצית בחוץ משום לועג לרש, דשמא נשמת אדם גדול הוא, אבל בקבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא משום לועג לרש עכ"ד יעו"ש. [וע"ש בא"ר שכתבו בשם המהרי"ט צהלון ז"ל] וכ"כ המ"ב (בסי' מה' סק"ב) דגם בקבר קטן שלא הגיע לכלל מצות אסור לילך עם תפילין בראשו ע"ש. וע' במל"מ בפי"ג דאבל ה"ט דנסתפק בזה, וציין לחידושי המהרי"ט צהלון בב"מ יב., וכן עי' בערה"ש שכ' דצ"ע בקבר או מת קטן, וי"א דלא שנא, ולי צ"ע עכ"ל. ונר' דלא ניח"ל כ"כ לאסור מחשש לגלגול אדם גדול. ולמ"ב נר' דה"ה בקבר של שוטה איכא לוע"ל, דאע"פ שבחייו היה פטור ממצות מ"מ יש לחוש שמא נשמת אדם גדול וחכם היה לו וא"כ איכא אצלו לוע"ל.
אמנם צ"ע מה הוצרך המהר"י ט"ץ לטעם דחיישי' דנשמת אדם גדול הוא, הא תיפ"ל דאכתי לועג לו ומביישו שהוא יכול לקיים מצוות והוא לא יכול, ואע"פ שאין הקטן חייב במצות מ"מ פשוט דאם מקיים מצות דיש לו שכר ע"ז כאינו מצווה ועושה, ועי' באגר"מ ביור"ד ח"ב (תשובה ח') דמסתפק אם קטן הוי בגדר דאינו מצווה ועושה או בגדר דמצווה ועושה ואע"פ שלא מצווה ע"ז מ"מ אפשר דלענין השכר אם מקיים מצות הוי כמצווה ועושה יעו"ש בזה, וא"כ איכא לועג לרש בזה שמתבייש הקטן המת שלא יכול יותר לקיים מצוות ולקבל עליהם שכר כהחיים בעוה"ז, וא"כ צ"ע במהריט"ץ.
וכן צ"ע באשה אמאי ליכא לועג לרש בזה, דאע"פ שפטורה ממ"ע שהז"ג מ"מ נר' שמקבלות ע"ז שכר, ויעוי' בתוס' בעירובין (צו.) דכ' בשם ר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, וכ"כ תוס' בגיטין (מ.) בד"ה כשרבו, ובקידושין (לא.) מר"ת, ובחולין (קי:) ד"ה טלית ובעוד דוכתי, וע"כ שנחשב להם למצוה ומקבלות ע"ז שכר כאינו מצווה, וכן ס"ל לרא"ש בפ"ק דקידושין (סי' מט'), ובפ"ד דר"ה (סי' ז') ע"ש, וכ"כ הר"ן בר"ה ובקידושין שם, וכ"כ הרמב"ן בקידושין (לא.), וכ"כ המאירי בקידושין ובר"ה שם ועוד, וכדקי"ל ברמ"א באו"ח (סי' יז' ס"ב) ע"ש ובמ"ב, ושם (סי' תקפט' ס"ו), וא"כ קשה אמאי ליכא אף באשה "לועג לרש".
וגבי קטן אמאי הוצרך לטעם דגילגול וכו', העירני ידידי הרב עמרם נ"י די"ל דהמהריט"ץ איירי אף בקטן ממש שאין בו דעת ולכן הוצרך לטעם דחשש גילגול, דהא אצלו אין לטעם דיכל לקיים מצות דהא בחיותו גופא אם היה מקיים מצות לא היה נחשב לכלום דהא לא יודע בכלל מהו "מצוה". ואיה"נ דבקטן שיש לו דעת שייך לוע"ל אף מטעם שכתבנו, והא דנקט לחשש דגילגול מדהוי אף בקטן ממש. אולם יל"ע במ"ב בה' תפילין שם שכ' דבקבר של קטן שעדיין לא הגיע לכלל מצות איכא לועג לרש, ומשמע דדוקא בקטן בר דעת ומשום שאינו חייב במצות אך בקבר דקטן כבן חמש שאינו בר דעת ליכא לוע"ל, וצ"ע דלא חיישי' עכ"פ לגלגול דגדול.
אולם נר' בזה, דע"כ דס"ל למהריט"ץ דלמת יש צער ובושה שלא יכול יותר מצות כהחיים דוקא כשבחייו היה חייב במצות וכעת מצטער על שלא עשה חיובו וכבר מידי מאוחר, וע"ז מתבייש שלא עשה מה שהיה חייב, אך אינו מתבייש על מה שלא קיים מצות שלא היה חייב בהם דאכתי לא היה חייב לעשותם וכאשה במ"ע שהז"ג ובקטן בכל המצות וע"ז לא מתבייש כ"כ, ולכן ליכא בזה לוע"ל, ולכן הוצרך המהריט"ץ, והא"ר, והפמ"ג, לטעם דחשש גלגול דגדול לגבי קטן, וכן ה"ט דס"ל דבאשה ליכא לוע"ל כיון דאכתי לא היתה חייבת במצ"ע שהז"ג כ"א קיימה מצוה בזה, ובכה"ג ס"ל דליכא לוע"ל, והבן בס"ד.
אמנם יל"ע אמאי לא חיישי' אף בקבר אשה דשמא ג"כ הוי נשמת אדם גדול והוי לוע"ל. ויעוי' בפמ"ג שם (סי' כג' ס"ב) בא"א שכתב בזה"ל, ומשמע [מהא"ר שם] קבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא לועג לרש, ולחוש לגלגול זכר כולי האי לא חיישינן עכ"ל הפמ"ג ע"ש. ומשמע דגלגול זכר באשה לא שכיחא ולכן לא אסרוהו, ודוקא בקטן דשכיחא חששו לזה. אמנם יעוי' בכף החיים באו"ח שם (סק"ג) דהביא לספר פתח הדביר (סי' מה' אות ג') שכתב דגם המהריט"ץ כתב דיש באשה לוע"ל, אלא דהא"ר לא הביא כל דברי המהריט"ץ וגרם לפמ"ג לומר הפוך עכ"ד יעו"ש. וא"כ צ"ע בא"ר אמאי באמת לא כתב דה"ה גבי אשה. ושו"ר שכ"כ הקה"י בברכת פרץ בפ' תרומה דודאי שלא היה המהר"י ט"ץ לפני הפמ"ג, דהא מבואר שם להדיא שאף אצל אשה יש לוע"ל [והיינו אף במ"ע שהז"ג], ומשום דלא פלוג רבנן יעו"ש. [ולא ראה לפתה"ד והכה"ח שכבר הקדימוהו בזה].
ולהלכה נראה, דהנה המ"ב העתיק לפמ"ג דבאשה ליכא לוע"ל [והיינו גבי מ"ע שהז"ג], אמנם כיון שמקור הפמ"ג הוא מהא"ר וכש"כ שם לזה בשם הא"ר, ובא"ר מקורו מהמהריט"ץ ושם הלא מבואר שאף באשה אסור [כבכה"ח שם מפה"ד] א"כ ע"כ שאם היה המהריט"ץ לפני הפמ"ג והמ"ב דהיו נוקטים ג"כ לאסור, וא"כ יותר נראה לחוש לכה"ח שם לאסור אף באשה, וכש"כ הצל"ח בברכות רפ"ק (ג:) לאסור אף באשה, ודו"ק, וצע"ע. וכ"ז גבי מ"ע שהז"ג, אך במ"ע שלא הז"ג וכן במ"ע שהז"ג שחייבת האשה בהם כקידוש וכיו"ב פשוט דאין חילוק בינה לבין האיש ואסור משום לועג לרש.
