הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתרץ לטעמיה"

עירובין  קא ע"א

משנה. הדלת שבמוקצה, וחרקים שבפרצה, ומחצלות - אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ.
גמרא. ורמינהו: דלת הנגררת, ומחצלת הנגררת, וקנקן הנגרר, בזמן שקשורין ותלויין - נועלין בהן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב! –
אמר אביי: בשיש להם ציר.
רבא אמר: בשהיה להן ציר.
מיתיבי: דלת הנגררת, ומחצלת הנגררת, וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין, וגבוהים מן הארץ אפילו מלא נימא - נועלין בהן, ואם לאו - אין נועלין בהן! –
אביי מתרץ לטעמיה, ורבא מתרץ לטעמיה.
אביי מתרץ לטעמיה: או שיש להן ציר, או שגבוהין מן הארץ.
רבא מתרץ לטעמיה: כשהיה להן ציר, או שגבוהין מן הארץ.

1.
תוספות מסכת עירובין דף קא עמוד א:

מיתיבי דלת הנגררת - בלאו הכי הוה מצי לאקשויי רישא לסיפא דקרי לה נגררת וקרי לה גבוהין מן הארץ והוה מצי למימר וליטעמיך.

2.
מהגמרא משמע שהקושיה היא על שני ההסברים, גם של אביי וגם של רבא, והגמרא מיישבת לפי שניהם.

3.
וראה ב"מתיבתא", הערות י"ח וי"ט, שיש ראשונים שמסבירים שלמעשה אין קושי על אביי ורבא, והקושיה היא שיש סתירה בין הרישא לסיפא בברייתא, והגמרא מסבירה שלפי שיטות אביי ורבא יוצא שאין סתירה פנימית בין הרישא לסיפא.

4.
ונראה לומר, שלפי הנ"ל מובן יותר הסגנון:

אביי מתרץ לטעמיה, ורבא מתרץ לטעמיה.
אביי מתרץ לטעמיה: או שיש להן ציר, או שגבוהין מן הארץ.
רבא מתרץ לטעמיה: כשהיה להן ציר, או שגבוהין מן הארץ.

כלומר, לא מדובר על אביי ורבא שמיישבים את הקושיה כי באמת לא קשה עליהם, אלא הגמרא ["סתמא דגמרא", או "עורך הגמרא"] מסבירה שלפי אביי ורבא אין סתירה בין הרישא לסיפא.

5.
ואולי לפי זה גם מובן מדוע הביטוי "מתרץ לטעמיה" מובא פעמיים: פעם אחת בכותרת ובפתיחה להסבר, ואחר כך באופן מפורש לפי אביי ולפי רבא. ויתכן שבכל מקרה אחר בש"ס שלא מופיע פעמיים אלא רק פעם אחת ["אביי מתרץ לטעמיה..."] הכוונה שבאמת אביי עצמו לא ענה אלא שהגמרא מיישבת את הקושיה עליו, אבל בגלל הכפילות - כבסוגייתנו - נראה מתאים לשיטות אותם ראשונים שטוענים שהקושיה לא היתה על אביי ורבא, ודבריהם הובאו רק כדי ליישב את הסתירה הפנימית בברייתא.