הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"לימא כתנאי"; "חיסורי מחסרא"

עירובין  צח ע"א

רבי יהודה אומר: אפילו אינו מסולק מן הארץ וכו'. דבעינן הנחה על גבי משהו.
ואלא הא דאמר רבא: תוך שלשה לרבנן צריך הנחה, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? –
אלא כולה רבי יהודה היא, וחיסורי מיחסרא והכי קתני: במה דברים אמורים - בכותל משופע, אבל בכותל שאינו משופע - אפילו פחות משלשה טפחים גוללו אצלו. שרבי יהודה אומר: אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו. מאי טעמא - דבעינן הנחה על גבי משהו.

1.
הגמרא אומרת שדברי רבא תלויים במחלוקת תנאים – תנא קמא ורבי יהודה.

2.
שואלים הפרשנים הרי בין כך יש ברייתא במסכת שבת שהזורק מרשות יחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ועבר החפץ תוך 3 טפחים מהקרקע הרי חייב אף על פי שלא נח על גבי משהו, וממילא בהכרח יש מחלוקת תנאים אף ללא האוקימתא בהסבר סוגייתנו.

3.
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף צח עמוד ב:

לימא כתנאי אמרה לשמעתיה. פירוש לימא דאמרה לשמעתיה כיחידאה דפליגי רבנן עליה וכדפרישנא בפרק הזורק בס"ד.

4.
גם התוס' במסכת שבת דף פ עמוד א אומר כדברי הריטב"א כאן, שמשמעות הביטוי "לימא כתנאי" הוא האם ניתן לומר שדברי רבא הם כדעת יחיד ובניגוד לדעת רבים – חכמים.

5.
בדרך כלל משמעות הביטוי של "לימא כתנאי" היא לומר שדעת האמורא [או מחלוקת האמוראים] תלויה בדעת תנא מסויים במחלוקת תנאים, ואילו כאן המשמעות היא כקושיה על רבא כיצד אמר את דינו דווקא לפי דעת יחיד.

6.
וקצת קשה, מה הבעיה, הרי אמורא רשאי לפסוק כדעת יחיד במחלוקת תנאים.

7.
אלא יש לומר, שבסוגייתנו הביטוי השלם הוא "לימא כתנאי אמרה לשמעתיה" ולא רק "לימא כתנאי" כבדרך כלל. כנראה שהגמרא מבינה שדברי רבא נאמרו כפרשנות לדברי חכמים בסוגייתנו באופן שעומד בסתירה לדברי חכמים במסכת שבת ויש כאן סתירה פנימית בדברי רבא.