הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
האם תפילין הם מוקצה?
עירובין צו ע"א
המשנה הפותחת את הפרק האחרון של מסכת עירובין עוסקת באדם שמוצא תפילין בשבת. כידוע, אסור לטלטל כל חפץ ברשות הרבים, אבל מותר לטלטל בגדים ותכשיטים בדרך לבישה. השאלה היא האם התפילין נחשבים תכשיט או לא. המשנה אומרת כך:
1. עירובין פרק י משנה א
המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. רבן גמליאל אומר: שנים שנים. במה דברים אמורים? בישנות. אבל בחדשות – פטור.
מסביר הרמב"ם את המשנה:
2. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עירובין פרק י משנה א
זוג זוג, כלומר תפילין של ראש ותפלין של יד שיניח של יד בידו ושל ראש בראשו, לפי שהוא סובר שבת זמן תפלין. ורבן גמליאל אומר שבת לאו זמן תפלין ואסור להניחם בשבת, ולא התירו לו לבישתם אלא כדי להצילן שלא יאבדו ולפיכך מצילן שנים שנים כלומר קושר שנים של ראש בראשו ושנים של יד בידו. במה דברים אמורים? בישנים, שהן ברצועותיהן וקשריהן. אבל אם היו חדשים בלי רצועות או שאינן קשורים אינו חייב להצניען, כי אפשר שהן קמיע שנעשה כצורת התפלין ותארו.
כאשר מדובר בתפילין ישנות חז"ל רצו לאפשר למוצא להביאן העירה כדי שלא יהיו מונחים בבזיון, אבל בתפילין חדשות (שהרצועות אינן קשורות בהן) יכול להיות שבכלל לא מדובר בתפילין אלא בקמע, ואין צורך להתיר איסורים כדי לשמור עליהם שלא יתבזו.
לפי הסברו של הרמב"ם (וזה רק אחד ההסברים הגמרא) המחלוקת בין רבן גמליאל לתנא קמא היא האם מניחים תפילין בשבת. לדעת תנא קמא מניחים תפילין בשבת, ולכן אין צורך להתיר היתרים מיוחדים כדי להציל את התפילין הללו, אלא יניח את התפילין כמצוותן וייכנס איתם העירה. לפי דעת רבן גמליאל שבת אינה זמן תפילין ולכן היה צורך להתיר ללבוש את התפילין כדי להצילם, אבל אם לוקחים יותר מאשר שני זוגות זה כבר לא מוגדר בדרך לבישה אלא משאוי, ולכן אסור לעשות זאת.
הגמרא בודקת מי הוא התנא שסובר שבשבת מניחים תפילין. המקור הראשון לכך הוא שתי אפשרויות בהבנת הפסוק:
3. שמות פרק יג, פסוקים ה-י
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה': מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:
למה מתייחסות המלים "הַחֻקָּה הַזֹּאת"? ניתן להסביר זאת על מצוות התפילין שנאמרה בפסוק הקודם, או בקשר למצוות הפסח, שבה עוסקת כל הפרשה. וכך מובא בגמרא:
4. תלמוד בבלי, מסכת עירובין דף צו, א
ומאן שמעת ליה שבת זמן תפילין? - רבי עקיבא. דתניא: "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" - ימים ולא לילות. "מימים" ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: לא נאמר חוקה זו אלא לענין פסח בלבד. ...וסבר רבי עקיבא שבת זמן תפילין הוא? והתניא, רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים - תלמוד לומר "והיה לך לאות על ידך" - מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות!
אלא, האי תנא הוא: דתניא, הניעור בלילה, רצה - חולץ, רצה - מניח, דברי רבי נתן. יונתן הקיטוני אומר: אין מניחין תפילין בלילה. מדלילה לתנא קמא זמן תפילין - שבת נמי זמן תפילין. דילמא סבירא ליה: לילה זמן תפילין הוא, שבת - לאו זמן תפילין הוא. דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא, דאמר: לילה זמן תפילין הוא, שבת לאו זמן תפילין הוא!
...אלא האי תנא היא, דתניא: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות ואחד ישנות, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. ע"כ לא פליגי אלא בחדשות וישנות, אבל באשה - לא פליגי.
על פי הברייתא האחרונה אין הבדל בין איש לאשה ושניהם יכולים להכניס את התפילין, ומשמע שגם האשה חייבת במצוות תפילין, כי אחרת זה ייחשב משאוי. ואם אשה חייבת בתפילין, זה אומר שהתפילין אינן מצוות עשה שהזמן גרמה, וממילא יש להניח תפילין גם בשבת. ואולם, להלכה נפסק שתפילין הן מצוות עשה שהזמן גרמה, ואין מניחים תפילין בשבת. ובכל זאת, הגמרא אומרת שניתן לשלוח תפילין ביום טוב:
5. תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טו, א
רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפלין ביומא טבא. - אמר ליה אביי: והא אנן תנן: כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו! - הכי קאמר: כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב.
מכאן הסיקו התוספות שאמנם אין מצוה להניח תפילין ביום טוב, אך גם אין בכך איסור:
6. תוספות מסכת ביצה דף טו עמוד א
הכי קאמר כל שנאותין בחול וכו' - ואתי לאתויי תפלין דמשלחין אותן דהא אפילו אם מניח אותן ליכא אסורא אבל לא תני לאתויי סנדל המסומר דודאי יהא אסור לשלחו דאי שרית לשלחו אתי לנעלו דאיכא איסורא בדבר זה. אבל תפלין - נהי דשבת ויום טוב לאו זמן תפילין הן - מכל מקום ליכא איסורא להניחן.
והנה, ב'בית יוסף' הובא דיון האם מותר לטלטל תפילין בשבת ויו"ט, או שיש בזה משום איסור טלטול מוקצה.
כדי להבין את הדברים נקדים הקדמה קצרה בהלכות מוקצה: ישנם סוגים שונים של חפצים שאסורים לטלטל בשבת משום מוקצה. לצורך השיעור היום נבחין בין שלושה סוגים של מוקצה (יש עוד כמה סוגים, אך אין הם מענייננו כרגע).
כלי שמלאכתו לאיסור: חפץ שהשימוש הרגיל שלו הוא שימוש האסור בשבת וביו"ט. הדין היא שחפץ כזה מותר בטלטול לצורך גופו או מקומו בלבד. כלומר שמותר לטלטל פטיש (שהשימוש הרגיל שלו הוא בניה, האסורה בשבת) כדי לפצח אגוזים, וכדומה. כמו כן מותר להסיר עפרון המונח על השולחן אם אני רוצה לפרוס על השולחן מפה כדי לאכול. ואולם, אסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כאשר המטרה היא הכלי עצמו, כגון לשמור עליו שלא ייגנב או יתקלקל.
כלי שמלאכתו להיתר: חפץ שהשימוש הרגיל שלו הוא לדבר המותר בשבת. כלי כזה מותר לטלטל בשבת גם לצורך עצמו, כגון להעבירו מחמה לצל כדי שלא יתקלקל. לכן מותר לטלטל סכו"ם בשבת גם אם אני לא מתכוון לאכול עכשיו.
מוקצה מחמת חסרון כיס: כלי שמקפידים עליו שלא להשתמש בו כי אם לשימושו המיוחד. כלי כזה אסור לטלטל בשבת אפילו לצורך גופו או מקומו.
כעת נדון לגבי התפילין: ניתן לסווג אותן ככלי שמלאכתו לאיסור, אם נאמר שאסור להניח תפילין בשבת. אך אם נאמר שאין בכך איסור, אלא שאין חובה להניח תפילין בשבת, הרי שהתפילין הם כלי שמלאכתו להיתר. ואולם, אולי צריך להגדיר את התפילין כמוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי הם משמשים אך ורק לצורך מצוה, ולא לשום דבר אחר.
כך כותב ה'בית יוסף' בהלכות מוקצה:
7. בית יוסף אורח חיים סימן שח
ודע שבספר הנקרא מקדש כתוב שאסור לטלטל תפלין בשבת והביא ראיה מדאמרינן בפרק הניזקין (גיטין ס.) דסיפרא דאפטרתא אי לאו דשרי למיקרי ביה הוה אסור לטלטולי והאריך בזה, ואחר כך כתב ומיהו קשה לי מדאמרינן בסוף פרק קמא דיום טוב (טו.) דשרי לשדורי תפילין ביום טוב וי"ל שלא התירו אלא מטעם שהוא נהנה בשילוחן ומעתה בשבת דלית ביה דין משלחין אסור לטלטלן והאריך עוד בזה ובסוף דבריו כתב ומיהו יראה לי דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר דבודאי לא דיינינן להו טפי מכלי שמלאכתו לאיסור.
והר"ר לוי ן' חביב ז"ל העתיק לשון הספר הנזכר וכתב עליו דמרגלא בפומייהו דאינשי שתפילין אסור לטלטלם וקצתם אומרים שהם מוקצה מחמת מצוה.
ובעיני נראה שהוא שיבוש גמור שהמחבר עצמו לא הזכיר כן אדרבה הזכיר המצוה לסיבת היתר הטלטול. גם הרא"ש בתשובה (כלל כב סי' ח) הזכיר כל דיני המוקצה והאריך בהם ולא הזכיר דבר מזה ובודאי נראה מלשונו שאין בתפילין דין מוקצה כלל, דאם כן לא הוה שתיק מיניה. והתוספות כתבו בסוף פרק קמא דיום טוב (טו. ד"ה הכי) שאם ירצה אדם להניח תפלין בשבת אין איסור בדבר כלל כי מה שאמרו (מנחות לו:) יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות היינו שאין צורך להניח בהם תפלין אבל אם הניחם אין איסור בדבר וכך הם דברי רש"י (ביצה טו. ד"ה זוג) והר"ן (ח. ד"ה רב) ז"ל ומשם יתבאר כי הראיה שהביא מפרק הניזקין היא בנויה על הקדמה שהתפילין אסור להניחם בשבת ואינו כן וכן כתוב בתרומת הדשן (סי' ע) דהיתר גמור הוא לטלטל תפילין אם יש שום צורך בדבר:
השולחן ערוך לא כתב בהלכות מוקצה שום דבר ביחס לתפילין, אך הרמ"א כתב שאין לטלטלם אלא לצורך:
8. שו"ע אורח חיים סימן שח סעיף ד
כלי שמלאכתו להיתר, מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שמא ישבר או יגנב; אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלה. כתבי הקודש ואוכלין, מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל. הגה: ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך. ושופר אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו
האם התכוון הרמ"א להגדיר את התפילין ככלי שמלאכתו לאיסור (ו"לצורך" הכוונה לצורך גופו או מקומו) או ככלי שמלאכתו להיתר (ו"לצורך" הכוונה אפילו מחמה לצל)? התשובה היא, כנראה שהוא התכוון להגדיר זאת ככלי שמלאכתו להיתר, שהרי הוא הבחין בין שופר לבין תפילין: השופר הוא כלי שמלאכתו לאיסור, והתפילין כלי שמלאכתו להיתר. ואולם, הרשב"א פוסק שיש איסור להניח תפילין בשבת. הוא נשאל לגבי יו"ט שני של גלויות, האם יש להניח בהם תפילין וכתב שאסור לעשות זאת:
9. שו"ת הרשב"א חלק א סימן סא
ולענין יום טוב שני של גליות או אפילו של ראש השנה ששאלת כיון שעשו אותו כחול לגבי מת מהו בהנחת תפילין? מי אמרינן אתי דאורייתא ומבטל דרבנן או לא?
תשובה אסור בתפילין דקיימא לן כמאן דאמר דתפילין מצות עשה שהזמן גרמא היא. ואם נתכון בהנחתם לשם מצוה בשבתות או בימים טובים עובר משום בל תוסיף. וכיון דבימים טובים דאורייתא איכא משום בל תוסיף בימים טובים דרבנן אסור. דכל מאי דתקון כעין דאוריי' תקון דאי לא אתי לזלזולי בהו. ושב ואל תעשה הוא. ופוק חזי מה עמא דבר.
ובאמת, בהלכות תפילין כתב השולחן ערוך שאסור להניח תפילין בשבת, ולא רק שאין חובה בכך:
10. שו"ע אורח חיים סימן לא סעיפים א-ב
בשבת וי"ט אסור להניח תפילין, מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם.
בחוה"מ גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות. הגה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין. וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבהכנ"ס כמו שאר ימות השנה
המקור לדברי השו"ע הוא מה שכתוב בזוהר, שמאוד מחמיר בהנחת תפילין בשבתות, בימים טובים ובחול המועד. אמנם אינני מבין בקבלה, אבל נביא את הדברים בתרגום לעברית, בלי לנסות להבין את הרמזים הכלולים בהם:
11. זוהר חדש כרך ב שיר השירים דף ח עמוד א
רב המנונא סבא אמר הכי: אלין אינון ימים טובים דאקרון טובים דאינון תפילין דרישא דאינון תפילין דקודשא בריך הוא מנח לון. ועל דא אקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה, ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח לון. חולו של מועד דלא אקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב. תפילין דדרועא דאיהי תפלה של יד לא נהירא אלא מגו נהירו דתפילין של ראש. תפלה דרישא - ימים טובים. תפלה דדרועא - חולו של מועד. ושפיר קאמר והכי הוא.
ועל דא חולו של מועד איהו לענין עבידתא כגוונא דיום טוב ואצטריך חדוה כגוונא דיליה. ובגין כך באלין יומין דאינין תפילן דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שריין על רישיהון דישראל.
רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי, אמר ליה: תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דעמא קדישא ביום טוב. תפילין של יד דאיהי חולו של מועד איך אנן אחדין לה?
א"ל בגין דאנן אחדין לה ואיהי י"ד כהה אסור למעבד עבידתא בסטרא דילה ואצטריך למעבד חדוה בסטרא דתפילין דרישא.
ועמא קדישא אחדין תפילין דמארי עלמא ושריין עלייהו ביו"ט ובחולו של מועד ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא מעל רישיהון לאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא.
למלכא דבעי לנטרא ליה לעבדיה א"ל עביד חותמא כדיוקנא דחותמא דילי כל זמנא דההוא דיוקנא יתחזי עמך כלא יזועון וידחלון מינך. לבתר, מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא, יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה. כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד. אי ההוא עבד דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עביד ודאי בר קטולא איהו ההוא עבדא בגין דעביד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליקריה.
ובגין כך אסור לעמא קדישא לדחיא חותמא דמלכא עילאה דשרי עלן בגין דיוקנא דא דאנן עבדין. האי במועד ובחולו של מועד וכ"ש בשבת דכלא שריא עלן שבת דמעלי שבתא תפלה של יד שבת דיומא תפילין דרישא
מי שרוצה לנסות להבין את הדברים מוזמן לעיין בפירוש הסולם על אתר... בכל אופן, אנו רואים שיש הקפדה מיוחדת שלא להניח תפילין בשבת, וממילא דברי ה'בית יוסף' שראינו בהלכות שבת סותרים את מה שהוא פוסק כאן!
מסביר החיד"א בברכי יוסף שיש מחלוקת בין השו"ע והרמ"א: השולחן ערוך חושש לדברי הזוהר, ולכן כתב שאסור להניח תפילין בשבת ובחוה"מ, וממילא לשיטתו תפילין הם כלי שמלאכתו לאיסור, ואילו הרמ"א לא חושש לדברי הזוהר ולכן כתב שמניחים תפילין בחול המועד, ותפילין בשבת הם כלי שמלאכתו להיתר:
12. ברכי יוסף (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, המאה ה-18, חברון) סימן לא אות א
אמנם נראה דבב"י בסימן שח הביא דברי מהרלב"ח בהיתר הטלטול ולא חלק עליו כיון שהוא עצמו פירש דיסוד ההיתר לפי שאינו אסור להניחם וכבר הביא הכא דברי הזוהר שהוא אסור, ומשום הכי השמיטו השו"ע לקמן סימן שח וזה מורה שנוטה לאסור. אבל מור"ם שהכא קיים מנהגם להניח תפילין בחול המועד ולא חש לזוהר, משום הכי בסימן שח גם כן התיר לטלטלם. ולפי זה לדידן דנקיטינן כזוהר אסור לטלטל התפילין בשבת, ולזה נוטה דעת מרן שהשמיט ההיתר בשו"ע לקמן סימן שח, והכי נקיטינן.
כלומר שלפי האשכנזים תפילין הם כלי שמלאכתו להיתר, ומותר לטלטלם גם מחמה לצל, ולפי הספרדים התפילין הם כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלם רק לצורך גופו או מקומו. ואולם, הרמ"א בהלכות תפילין לא חלק על השולחן ערוך ביחס לשבת אלא רק ביחס לחול המועד, ולכן הרבה אחרונים הבינו שגם לאשכנזים תפילין הם כלי שמלאכתו לאיסור. כך כתב הט"ז בהלכות מוקצה:
13. טורי זהב (ר' דוד סגל, המאה ה-17, פולין) או"ח סימן שח ס"ק ג
ותפילין אין לטלטל כ"א לצורך. - ב"י הביא דברי מהרי"ל חביב בזה דמתיר את הטלטול בתפילין דלא כספר אחד שאוסר הטלטול מטעם מוקצה כיון שאסור בהנחת תפילין דכתבו התוס' שאין איסור בהנחתן בשבת ע"כ. ותימא לי דכיון דהיתר הטלטול תלוי במה שאין איסור בהנחתן, הא כבר פסק הב"י וש"ע בסי' ל"א שיש איסור בהנחתן בשבת ויו"ט כדברי הזוהר וא"כ שפיר אסור הטלטול מטעם מוקצה ולמה הסכימו ב"י ורמ"א כאן להתיר הטלטול? וצ"ע.
ואולם, הביאור הלכה כתב שיש אחרונים שפסקו בניגוד לשו"ע שאין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט, וממילא לשיטתם התפילין הם כלי שמלאכתו להיתר, וניתן לסמוך עליהם בשעת הדחק:
14. ביאור הלכה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-19, ליטא) סימן לא
והנה בדה"ח בהלכות מוקצה סתם להחמיר דאין לטלטלם כ"א לצורך גופם או מקומם וכן משמע בברכי יוסף בסימן זה. אמנם בחיי אדם משמע דכדי שלא יפלו וה"ה לכדי שלא יגנבו נמי מותר לטלטלם וכן משמע בהפמ"ג בסימן ש"ח בסק"ג במ"ז עי"ש וכל עצם הדין הזה מבואר בסי' ש"ח דתלוי אם אסור הנחת תפילין בשבת ויו"ט שלא לשם מצוה וא"כ לפי מה שנביא בסמוך דהגר"א הוא ג"כ מהמקילין בזה א"כ ממילא הוא ג"כ מהמקילין לענין טלטול וע"כ בודאי יש להקל בשעת הדחק וכמו שכתבתי בפנים:
השבוע הלך לעולמו אחד מגדולי ההלכה בדורנו, הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל. הרב נויבירט, תלמידו המובהק של הגרש"ז אויערבך, פרסם לפני למעלה משלושים שנה את ספרו 'שמירת שבת כהלכתה', אשר הפך להיות ספר יסוד בכל בית יהודי. למעלה מ 10,000 עותקים של הספר הזה נמכרים בכל שנה מאז יצא לאור. הדבר המדהים שבספר הוא היכולת של הרב להביא את כל ההלכות האקטואליות ביותר בשפה ברורה ונוחה, ויחד עם זאת גם להביא דעות ופלפולים בהערות השוליים. דוגמא לכך ניתן לראות בסוגיה זו, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו. כך כתב הרב נויבירט בגוף הספר:
15. שמירת שבת כהלכתה (הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל) פרק כ סעיף יד
תפילין דינן ככלי שמלאכתו לאיסור, ואסור לטלטלן. אולם נרתיק של טלית ששכחו בו נרתיק התפילין, מותר להוציא את נרתיק התפילין כדי להשתמש בטלית, אם אמנם קשה להוציא את הטלית כשנרתיק התפילין בו, או שהוא זקוק לנרתיק הטלית כדי ליתן בו את הטלית ללכת לבית הכנסת. עם זאת, תפילין שנפלו או שמונחות בבזיון או שיש חשש שתפולנה או תהיינה מונחות בבזיון או שיגנבו אותן, מותר להרימן ולטלטלן.
במלים אחרות: הוא פוסק כשיטת הט"ז והברכי יוסף שתפילין נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור, אבל בשעת הדחק כגון שיש חשש שהתפילין ייגנבו או יתבזו, הוא אומר שניתן לסמוך על הגר"א ועל פשטות לשון הרמ"א.
ואולם, בהערות בגוף הספר שואל הרב מדוע לא מגדירים את התפילין כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואם כן יהיה אסור אפילו לטלטל אותם לצורך גופו או מקומו:
16. שמירת שבת כהלכתה (הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל)פרק כ הערה לב
וצריך עיון למה אין התפילין בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס, הלא הן כלי שמלאכתו לאיסור, ואדם מקפיד שלא להשתמש בהן שום שימוש אחר, וכדלהלן סעיף יט. עיין תוספת שבת סימן שח ס"ק כא, דצריך לומר דכתבי הקודש וכדומה קלים בדרגה אחת באיסורי מוקצה. דהיינו, בנידו"ד התפילין דינן רק ככלי שמלאכתו לאיסור, ולא מוקצה מחמת חסרון כיס. ובשו"ע סימן שח סעיף ד מצינו שכתבי קודש הם עדיפים מכלי שמלאכתו להיתר, ומותר לטלטלם אפילו ללא כל צורך, היינו מהטעם הנ"ל. וכעין זה מצינו לגבי אוכלין, עיין סימן שח סעיף ד וסימן שי סעיף ב. אלא דעדיין יש לעיין, דשאני כתבי קודש ואוכלין, דכיון דתדירין בשימוש לא חלה עלייהו תורת מוקצה כלל...
ומהגרש"ז אויערבך שליט"א שמעתי, דיתכן שכוונת התוספת שבת להתיר לטלטל גם ספרים שאין תשמישם תדיר, כגון מחזורים של ראש השנה ויוה"כ, אע"ג שאין שימושם תדיר. ובעיקר הקושיא שמעתי מהגרש"ז שליט"א דכיון שלבישת תפילין בשבת חשיב דרך מלבוש, וגם מותר להניחן בשבת לנטורי נפשיה, כמו שכתב הקרבן נתנאל סופ"ק דביצה, ע"ש, וגם מפי שאפשר להתלמד בהן דיני תפילין, לכן אף אי חשבינן ככלי שמלאכתו לאיסור מפני שסתמן למצוה דאסור בשבת, מכל מקום מוקצה מחמת חסרון כיס מיהו לא הוה, כיון שאותו השימוש שמשתמשים בחול מותר גם בשבת כשאינו מתכוין למצוה.
(אגב, גם בספר תפלה למשה הגיע הרב משה לוי ז"ל למסקנה דומה). ובאמת, ה'ציץ אליעזר' (הרב ולדנברג, שהרב נויבירט החליף אותו בתפקידו כפוסק ההלכה של 'שערי צדק') נשאל האם אפשר ללמד בחורים להניח תפילין בשבת, וזו תשובתו:
17. ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדנברג, המאה ה-20, ירושלים) חלק ח סימן ה
השאלה שנדרש כת"ר להשיב עליה היא מיוהניסבורג, וכה לשונה: מורה מיוחד ללימודי הנחת תפילין לברי - מצוה נתקל במקרים במספר תלמידים שאין להם אפשרות לקיים את שיעוריהם אלא בשבתות, האם מותר להמורה הנ"ל ללמד בשבתות הנחת תפילין להלכה למעשה, היינו שהתלמיד יניח ויחבוש תפילין של יד ושל ראש כנהוג בימות החול.
והנה לכאורה הרי נפסקה ההלכה באו"ח סי' ל"א סעי' א' דבשבת ויו"ט אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ואם מניחם בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם.
וכמו"כ נפסקה ההלכה ברמ"א או"ח בסי' ש"ח סעי' ד' דתפילין אין לטלטלם כי אם לצורך. והיינו כדי שלא יגנבו או שלא יתקלקלו בחמה וכיוצא בזה (עיין מ"ב). והט"ז בסק"ג והמג"א בסקי"א חולקים על הרמ"א וס"ל להחמיר ביותר, דמכיון דפסקינן בסי' ל"א שיש איסור בהנחתן הו"ל ככלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו. וא"כ לא מיבעיא אליבא דהט"ז והמג"א בודאי שיש לאסור להניח תפילין בשבת ע"מ להתלמד דאין זה לצורך גופו ומקומו, ואפילו אליבא דהרמ"א יש לומר נמי דלטלטל לצורך להתלמד עבור מחר וליומא אחרא לא מיקרי זה כטלטול לצורך, דטלטולים לצורך נקרא רק מה שנצרך לצורך היום.
אולם כתר"ה פתח לה לשאילתא דא בפיתחא דהיתרא, והוא עפ"י דעת התוס' בביצה ד' ט"ו ע"א ד"ה ה"ק דסברי דנהי דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין מ"מ ליכא איסורא להניחן, א"כ לפי"ז אין איסור לברי - מצוה הללו להניחן, ואפי' להחולקים על התוס' הרי מחלק בזה המג"א בסי' כ"ט סק"א דכשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם, וכאן הלא לא מניחים לשם מצוה, ואף שיש כאן חשש של איסור טלטול, הרי לפי המ"ב בביה"ל בסי' ל"א אם מותר להניחן מותרין בטלטול...
עפ"י כל הנ"ל הנני מצטרף להיתרו של כת"ר להתיר למורה ביוהנסבורג ללמד לברי-המצוה שאין להם האפשרות לקיים את שיעוריהם אלא בשבתות ללמדם סדר הנחת תפילין להלכה למעשה בשבתות דהיינו שהתלמיד יניח ויחבוש של יד ושל ראש והמורה ילמדהו כיצד ובאיזה אופן עליו להניחם, ויעשה זאת בצינעא בפנים הבית.
