הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"והשתא" - מסקנה של מי; הגר"א מסביר הרמב"ם בניגוד לרמב"ם

עירובין  צו ע"ב - צז ע"א

אמר רבי אלעזר: המוצא תכלת בשוק, לשונות - פסולות, חוטין - כשרין. מאי שנא לשונות - דאמר: אדעתא דגלימא צבעינהו. חוטין נמי, נימא: אדעתא דגלימא טוינהו! - בשזורים. שזורים נמי, נימא: אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו! - במופסקין, דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי. - אמר רבא: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין? דתנן: במה דברים אמורים - בישנות, אבל בחדשות - פטור! - אמר רבי זירא לאהבה בריה, פוק תני להו: המוצא תכלת בשוק, לשונות - פסולין, חוטין מופסקין - כשרין, לפי שאין אדם טורח. - אמר רבא: ומשום דתני לה אהבה בריה דרבי זירא כיפי תלא לה? והתנן: במה דברים אמורים - בישנות אבל בחדשות - פטור! - אלא אמר רבא: טרח ולא טרח - תנאי היא, דתניא: המוצא תפילין - מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה,
אחד חדשות ואחד ישנות. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. אלמא, מר סבר: טרח איניש, ומר סבר: לא טרח איניש. (שיצ"י עצב"י סימן). והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק: אלו הן ישנות - כל שיש בהן רצועות ומקושרות, חדשות - יש בהן רצועות ולא מקושרות. דכולי עלמא לא טרח איניש.

1.
למסקנת הגמרא יוצא שכולם סוברים שלא טרח איניש, ולכן אם מוצא תכלת - לשונות פסולים, וחוטים כשרים - כרבי אלעזר.

2.
רמב"ם הלכות ציצית פרק ב הלכה ז:

המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין פסולה, שזורין כשרה, הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן הכותי התגר כשרה מן ההדיוט פסולה.

+/השגת הראב"ד/ המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין משוזרין פסולה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אם תדקדק יפה בגירסא של עירובין תמצא באמת דהכי מסקנא דשזורין מופסקין כשרה דכולי האי לא טרחי, והא דתנן בהמוצא תפילין ישנות מכניסן זוג זוג אבל לא חדשות כרבי יהודה לאו משום דחיישינן שמא קמיעים הם דכולי האי לא טרחי לעשות קמיע כעין תפילין אלא מאי הן חדשות שאין מקושרות ומשום דלא אפשר למקטרינהו בשבתא ואפי' בעניבה דר' יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה היא עכ"ל.+

הראב"ד מקשה על הרמב"ם שבשזורים ומופסקים כיון שטרח בהם על כרחך שעשאם לשם ציצית והחוטים כשרים כדברי רבי אליעזר.
לפני הראב"ד וה"כסף משנה" היתה גירסא ברמב"ם שגם שזורין – פסולה.

3.
כסף משנה הלכות ציצית פרק ב הלכה ז:

והשתא דתני אבוה דשמואל דהאי חדשות כשיש בהם רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין אלמא טעמא משום קשר דקשירה אב מלאכה. דכולי עלמא לא טרח דטעמא דחדשות לאו משום ספק קמיע הוא עכ"ל. נמצא לפי זה דקם ליה הלכתא כר' אלעזר דמכשיר בחוטין שזורין ומופסקין. ויש לתמוה על רבינו שכתב אפילו מצא חוטין פסוקין ושזורין פסולה וכבר השיגו הראב"ד. וחכמי לוני"ל שאלו שאלה זו מרבינו ז"ל והשיב להם ודאי אמת כדבריכם ובעיקר העתקתי לנוסחא שלי טעיתי וכך הם הדברים וכזה תקנו הנוסחא אפילו מצא חוטין פסוקין פסולה ואם שזורין כשרה עכ"ל:

כלומר, הרמב"ם עצמו תיקן את הגירסא – וכך בדפוסים שלנו.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריז שמביא מהגר"א שמסביר את הגירסא הראשונה של הרמב"ם!

4.
ומפאת ייחודיות הדברים נצטט את הגר"א:

5.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן שא סעיף מב

אם יש כו' והן כו'. כרבא שם דס"ל דטרח דסבר דוהשתא דיחוייא הוא וע"כ מקושרות לאו משום טרח דאל"כ לא הוי אמר והשתא כו' אלא דמשום טרח ברצועות לבד סגי ורבא ג"כ מודה בזה ומ"ש והשתא אין ר"ל דמוכח שלא כרבא אלא דאין ראיה לרבא כיון דבלא"ה בעינן משום מקושרות אבל רבא לא ס"ל כן ונ"מ דבלא רצועות כלל אף להחשיך א"צ משא"כ בלא מקושרות ולכן כתב הטור שניהם.

ואבאר שיטת הרי"ף והרא"ש ויתורץ הרמב"ם בפ"ב מה' ציצית הלכה ז' דפסק הרמב"ם שם המוצא תכלת בשוק אפילו חוטין שזורין ומופסקין פסולה
והשיג עליו הראב"ד שהוא נגד מסקנא דעירובין דף צ"ז א' והשתא כו' דכ"ע ס"ל דלא טרח כו'
א"כ דינא דגמרא להיפך דכשרין

ושאלו חכמי לוניל להרמב"ם קושיא זו והשיב להם וז"ל בתשובתו ודאי אמת כדבריכם וטעיתי כו' ותקנו הנוסחא ע"ש.

אבל האמת יורה דרכו שדבריו הראשונים ברורים וקיימים ולא טעה כלל

ואשתמיטתיה להרמב"ם בתשובתו שיטת הרי"ף בפ"י דערובין שם על מתני' דהמוצא תפילין וז"ל חדשים מ"ט לא כו' דלמא קמיע כו' אבל בישנות כיון דמקושרות הן לא טרח אינש כו' ותני אבוה דרב שמואל ב"י אלו הן כו' רצועות מקושרות חדשות כו' ואינן מקושרות ע"כ וכ"כ הרא"ש שם ולכאורה סתרי הני תרי טעמי אהדדי דטעמא דקמיע הוא משום דטרח ומימרא דאבוה דרב שמואל בר יצחק ע"כ ס"ל דלא טרח כמ"ש בגמ' והשתא כו' אלא דשיטתם בסוגיא דשמעתין שם כך היא דהא ע"כ מתני' דלא כר"מ דאמר א' חדשות כו' וגם דלא כר"י דלא מסתבר לאוקמי' מתניתין כר"י ודלא כהלכתא דר"י לטעמי' דעניבה קשירה מעלייתא כדאמר אביי דתי' דאביי מסתבר יותר מתי' דר"ח שם כקושיית תוס' שם דלא מסתבר לאוקמי' כר"י ולא מטעמיה אלא דמתני' דלא כר"מ ור"י וכנ"ל ומתניתין ס"ל דטרח ומטעמא דקמיע וג"כ ס"ל למתני' הא דתני אבוה כו' אלו הן חדשות כו' אך לא מטעמיה דקשירה אלא מטעמא דטרח וכל שאינן מקושרות אית לן למיחש דלמא קמיע נינהו דטרח אינש כו' וראיה מכרחת דמתני' ס"ל דטרח דאל"כ היכי תנן אבל חדשות פטור הא תפילין נינהו או ס"ל דלא טרח כו' אלא הכי הל"ל אבל חדשות או מצאן כו' מחשיך כו' אע"כ ס"ל למתני' דטרח והא דאמר רבא טרח ולא טרח תנאי היא אליבא דברייתא דאהבה ברי' דר"ז ור' אלעזר לאוקמינהו כתנאי דר"מ ור"י ומסקנא דכ"ע ס"ל כו' ג"כ אליבא דברייתא ור"א לאוקמינהו ככ"ע כר"מ ור"י דס"ל תרוייהו דלא טרח

אבל מתני' ע"כ ס"ל דטרח ולפ"ז דברי הרי"ף והרא"ש ברורים שהביאו טעמא דקמיע על מתני' וגם אלו הן כו' להשמיענו מה הן חדשות

וגם שיטת הרמב"ם ממש כשיטת הרי"ף כדרכו וכן הרא"ש ס"ל כשיטתייהו כנ"ל

ונמצא דלשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם אפי' יש בהן רצועות חיישינן לקמיע עד שיהיו מקושרות כנ"ל ונ"מ לסכנת לסטים להוליכן פחות מד"א או לשומרם ולדעת הראב"ד אף בלא רצועות לא חיישי' כנ"ל והרז"ה השיג על הרי"ף ג"כ כנ"ל ועיין במלחמות שיישב הרי"ף בענין אחר:

הגר"א מסביר שהרמב"ם בשיטת הרי"ף שיש לפסוק כמשנתנו ולא כמסקנת הגמרא שהיא דנה לפי הברייתא !!!

וראה שם, ב"ילקוט ביאורים" הרחבה בכל העניין.

6.
ועל כל זה יש להעיר שתי הערות עקרוניות:

6.1
מסקנת הגמרא היא:

והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק: אלו הן ישנות - כל שיש בהן רצועות ומקושרות, חדשות - יש בהן רצועות ולא מקושרות. דכולי עלמא לא טרח איניש.

לפי הגר"א אין זו מסקנת ההלכה, וההלכה היא כמשנתנו – לפי הרמב"ם! כלומר, הביטוי "והשתא דתני..." איננו הכרעה סופית להלכה של "עורך הגמרא", אלא זוהי מסקנה פנימית-נקודתית של חכמי בית המדרש שמסבירה את הברייתא!

6.2
עניין מדהים: הגר"א מפרש את הרמב"ם בניגוד לתשובת הרמב"ם עצמו לשאלה שנשאל... משפט המפתח בדברי הגר"א הוא "והאמת יורה דרכו", כלומר, כתיבתו – גירסתו - הראשונה של הרמב"ם היא האמת!

6.3
נראה שיש כאן השגחה אלוקית שגם לדברי "שגיאה" של הרמב"ם יש בה אמת!!
ויש לזה קשר ללימוד תורה שבעל פה מנקודת מוצא של "קדושת התורה שבעל פה".

6.4
ומכאן נראה שיש להיזהר משינויי גירסאות של חכמים שונים! [למרות שהגר"א עצמו לא משך ידו כלל משינויי גירסאות].