הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "תנינא חדא זימנא" / "סתם ואחר כך מחלוקת"

עירובין  פא ע"א

משנה. בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: ככר הוא עירוב, אפילו מאפה סאה והוא פרוסה - אין מערבין בה. ככר כאיסר והוא שלם - מערבין בו.
גמרא. תנינא חדא זימנא בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח! - אמר רבה: לאפוקי מדרבי יהושע, דאמר ככר אין, מידי אחרינא לא - קמשמע לן בכל.

1.
הגמרא מקשה שהרי משנה כבר נאמרה לעיל במסכת שנאמר בה דין זהה [לכאורה] לדין של רבי אליעזר במשנתנו.

2.
המשנה היא:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כו עמוד ב:

משנה. בכל מערבין ומשתתפין - חוץ מן המים ומן המלח. והכל ניקח בכסף מעשר - חוץ מן המים ומן המלח. הנודר מן המזון - מותר (במלח ובמים) +מסורת הש"ס: [במים ובמלח]+. מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. סומכוס אומר: בחולין. ולכהן בבית הפרס, רבי יהודה אומר: אפילו בין הקברות.

3.
מה פשר השאלה? הרי בדרך כלל משמעות הביטוי "תנינא חדא זימנא" היא, שמדובר על דברי אותה משנה "סתומה" או כאשר מדובר על דברי אותו תנא שדבריו הובאו בשתי משניות שונות, ואז נשאלת השאלה מדוע "רבי" כתב את הכפילות בדברים. אבל כאן הרי לעיל מדובר ב"סתם משנה" וכאן [בסוגייתנו] מדובר במחלוקת תנאים, ומה הקושי אם דברי רבי אליעזר מיושבים לפי אותה "סתם משנה"!

4.
לזה מתייחס הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף פא עמוד א:

תנינא חדא זימנא בכל מערבין ומשתתפין. פי' דהא סתם משנה היא בפ' בכל מערבין וקס"ד דההיא דהתם והא דהכא כלהו בחדא גוונא מיירי בין בעירובי תחומין בין בעירובי חצרות,
וא"ת ואכתי מאי קושיא דהא סתם ואח"כ מחלוקת הוא וטובא איכא דכוותה בתלמודא,

כאמור בסעיף 3 לעיל הוא מציין, שיש הרבה פעמים בש"ס שמובאת בתחילה [בדף מוקדם יותר] "סתם משנה" ואחר כך [במקום יותר "רחוק" בש"ס] אותו נושא מובא במשנה אחרת בתור "מחלוקת". והכלל הוא ש"סתם ואחר כך מחלוקת" אין הלכה כסתם. ובאותם מקרים לא שואלת הגמרא הרי "תנינא חדא זימנא".

5.
המשך דברי הריטב"א:

יש שתירצו בתוס' דלאו קושיא גמורה היא אלא משום דידע בה טעמא שקיל וטרי בה בדרך קושיין ותירוץ,

תרוץ תוס' הוא שבאמת אין כוונת הקושיית הגמרא לקושיה ממש ["גמורה"], אלא רק כשאלה מקדמית לצורך המשך הדיון.

6.
הסבר הריטב"א עצמו:

ונ"ל עוד לומר דהיינו מאי דקשיא ליה דאי סתם ואח"כ מחלוקת היא א"כ אין הלכה כסתם ואילו סוגיין התם בפרק בכל מערבין רהטא דהלכתא כההיא סתמא.

הריטב"א עצמו מסביר כך: כיון שהכלל הוא ש"סתם ואחר כך מחלוקת" – אין הלכה כסתם [כפי אמרנו לעיל], יוצא, שבסוגייתנו [במשנה] הלכה צריכה להיות כדעת רבי יהושע ולא כדעת רבי אליעזר [שמתאימה לאותה סתם משנה], והקושיה היא שבכל הסוגיה שם - בדף כז - משמע ממנה שהלכה כאותה משנה סתומה שמתאימה כאן דווקא לדעת רבי אליעזר!

6.1
ויש לציין, שלפי הסברו זה של הריטב"א יוצא שמשמעות הכלל ש"סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" היא שאין לגמרי הלכה כ"סתם" אלא כדעה שמובאת במחלוקת בניגוד לדעה שמתאימה ל"סתם" - ובסוגייתנו - כרבי יהושע.
אבל יש ראשונים שמסבירים, שמשמעת הכלל הוא "רק" שאין הכרח שהלכה כסתם אבל יתכן שכן.