כתותי מכתת שיעוריה
עירובין פ ע"ב
"אתמר, רב חייא בר אשי אמר: עושין לחי אשירה ורבי שמעון בן לקיש אמר: עושין קורה אשירה. מאן דאמר קורה - כל שכן לחי, ומאן דאמר לחי - אבל קורה לא, כתותי מכתת שיעוריה".
מדברי הגמרא עולה שרבי שמעון בן לקיש אינו סובר את סברת כתותי מכתת שיעוריה.
וקשה, למה לא הקשו על ריש לקיש מהמשנה במסכת סוכה דף לד ע"ב: "אתרוג... של אשרה ושל עיר הנדחת – פסול", וביארו שם בדף לה ע"א: "מאי טעמא? כיון דלשרפה קאי, כתותי מיכתת שיעוריה". וכן למה לא הקשו עליו מהברייתא במסכת חולין דף פט ע"א: "לולב של עבודת כוכבים לא יטול... נטל - לא יצא", ופירש רב אשי שם בע"ב: "שיעורא בעינן, ועבודת כוכבים כתותי מכתת שיעורא".
אלא שסובר ריש לקיש שאינה דומה קורה לאתרוג ולולב. שיעורי אתרוג ולולב הם מעיקר הדין, לכן אפילו לא יישרפו כאילו נשרפו, כי לשיעורם אין דין שיעור – כי דינם להישרף. אולם שיעור קורה טפח אינו אלא צורך טכני כדי שתוכל לקבל אריח, כלשון המשנה במסכת עירובין דף יג ע"ב. וסובר ריש לקיש שאמנם אשירה אמורה להשרף, אבל סוף סוף קיימת היא עכשיו ויכולה לקבל אריח, ומי יימר שבאמת תישרף לבסוף, הנה גם אני נתון הייתי בידי לודאי ביום שהיו אמורים להורגני, במסכת גיטין דף מז ע"א, והנה חי וקיים אנכי עמכם היום.
