סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "סבי דפומבדיתא";"רב יהודה ושמואל"

עירובין  פ ע"א


גמרא. אמר רב יהודה: חבית של שיתופי מבואות - צריך להגביה מן הקרקע טפח.
אמר רבא: הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו. חדא - הא.
אידך: המקדש, אם טעם מלא לוגמיו - יצא, ואם לאו - לא יצא.

אמר רב חביבא: הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו, דאמר רב יהודה אמר שמואל: עושין מדורה לחיה בשבת. סבור מינה: לחיה - אין, לחולה - לא. בימות הגשמים - אין, בימות החמה - לא.
איתמר, אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל: הקיז דם ונצטנן - עושין לו מדורה בשבת, ואפילו בתקופת תמוז.
אמר אמימר: הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו,
דאיתמר: איזו היא אשירה סתם? אמר רב: כל שכומרין שומרין אותה,
ואין טועמין מפירותיה. ושמואל אמר: כגון דאמרי הני תמרי לשיכרא דבי נצרפי דשתו ליה ביום חגם.
(אמר אמימר) ואמרו לי סבי דפומבדיתא: הלכתא כוותיה דשמואל, 

שלבי הסוגיה:

שלב 1:
רב יהודה אמר הלכה

שלב 2:
רבא "מודיע" שיש כמה הלכות [וזו של רב יהודה בסוגייתנו היא אחת מהן] שאמרו "סבי דפומבדיתא" [פומפדיתא?] ורש"י בסוגייתנו מסביר ש"סבי דפומפדיתא" הוא רב יהודה – על פי הגמרא בסנהדרין [אמנם שם בגמרא מוזכר גם רב עינא יחד עם רב יהודה]. וקשה לי מאד: הרי דברי רב יהודה מוזכרים בש"ס מאות פעמים, ומדוע דווקא כאן מוזכרת הגדרתו כ"סבי דפומבדיתא". [הגדרה זו מוזכרת 7 פעמים בש"ס כאשר 3 פעמים מתוכם – בסוגייתנו], וכן, רק בסוגייתנו מסביר רש"י שמדובר ב"רב יהודה וישיבתו"!

הפרשנים מקשים: כיצד אמר רבא בשם "סבי דפומבדיתא", הרי רבא נולד רק כשנפטר רב יהודה! [ראה גם במגיד אהרן, "בית אהרן", כרך ג, עמוד קסג שמביא שאולי היו שני אמימר, כי לא יתכן שאמימר אמר שרב יהודה אמר לו]
אלא יש לומר: רבא אמר זאת ממסורת ולא ששמע הלכה זו ישירות מרב יהודה!
אלא כנראה, שהלכה זו של רב יהודה נאמרה כסמכות של בית דין ושל "ישיבה", ויש לה משמעות בעלת תוקף, ולכן רבא מדגישה כי ידע זאת מרבותיו למרות שלא שמע זאת ממש מרב יהודה.

רש"י מסכת עירובין דף עט עמוד ב:

סבי דפומבדיתא - רב יהודה וישיבתו, בשילהי פרק קמא דסנהדרין.

כינויי חכמים מסויימים מוזכרים:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יז עמוד ב [שם בסוגיה לא התייחסתי די צרכו]:

למידין לפני חכמים - לוי מרבי,
דנין לפני חכמים - שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, וחנן המצרי, וחנניא בן חכינאי.
רב נחמן בר יצחק מתני חמשה: שמעון, שמעון, ושמעון, חנן, וחנניה.
רבותינו שבבבל - רב ושמואל.
רבותינו שבארץ ישראל - רבי אבא.
דייני גולה - קרנא.
דייני דארץ ישראל - רבי אמי ורבי אסי.
דייני דפומבדיתא - רב פפא בר שמואל,
דייני דנהרדעא - רב אדא בר מניומי,
סבי דסורא - רב הונא ורב חסדא.
סבי דפומבדיתא - רב יהודה ורב עינא,
חריפי דפומבדיתא - עיפה ואבימי בני רחבה.

אמוראי דפומבדיתא - רבה ורב יוסף.
אמוראי דנהרדעי - רב חמא.
נהרבלאי מתנו - רמי בר ברבי.
אמרי בי רב - רב הונא. - והאמר רב הונא: אמרי בי רב! - אלא: רב המנונא.
אמרי במערבא - רבי ירמיה.
שלחו מתם - רבי יוסי בר חנינא.
מחכו עלה במערבא - רבי אלעזר. –
והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא! - אלא איפוך:
שלחו מתם - רבי אלעזר,
מחכו עלה במערבא - רבי יוסי בר חנינא.

שלב 3:

אמר רב חביבא: הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו, דאמר רב יהודה אמר שמואל

כאן, רב חביבא מוסיף הלכה שגם היא נאמרה בשם "סבי דפומבדיתא". אבל כאן הוא מזכיר שהוא אמר את הדין בשם שמואל. זאת אומרת, שגם אם רב יהודה [שהוא זה שמוגדר "סבי דפובדיתא"] אמר בשם רבו - שמואל - עדיין ההלכה מיוחסת ל"סבי דפובדיתא".

לכן, ולאור כל הנ"ל נראה לי לומר ["חידוש"]: היתה תקופה בימי רב יהודה שהוא שימש ראש בית דין ["ראש ישיבה"], ולכן כל הלכה שלו שנאמרה במסגרת זו היתה משמעותית יותר ומחייבת יותר!!!

שלב 4:

אמר אמימר: הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו,
דאיתמר: איזו היא אשירה סתם? אמר רב: כל שכומרין שומרין אותה, ואין טועמין מפירותיה. ושמואל אמר: כגון דאמרי הני תמרי לשיכרא דבי נצרפי דשתו ליה ביום חגם.
(אמר אמימר) ואמרו לי סבי דפומבדיתא: הלכתא כוותיה דשמואל,

הגמרא מביאה שאמימר אמר דין נוסף של "סבי דפומבדיתא". הוא מביא מחלקת בין רב ושמואל, וכנראה שהלכה צריכה להיות כרב על פי הכלל שהלכה כרב באיסורי [נגד שמואל] אבל "סבי דפומבדיתא" פסקו כשמואל. נוכל ללמוד מכאן שרשאים חכמים לפסוק באופן מפורש כנגד כלל פסיקה קדום יותר.

אולם קשה לי מאד:

1. יש המון מחלוקות בש"ס בין רב ושמואל ובדרך כלל לא מוזכר ש"סבי דפומבדיתא" פסקו כשמואל [או כ"רב"], ועוד, שמדובר על "רב יהודה" - כדברי רש"י בסוגייתנו.
2. מניין לאמימר שחי בסוף תקופת האמוראים שכך אמרו "סבי דפומבדיתא" – שחי בתחילת קופת האמוראים!

אלא שגם כאן נאמר מה שאמרנו לעיל: מדובר בהלכות קצובות ומסויימות שהוכרעו על ידי רב יהודה וישיבתו, וזה מה שאמימר מציין את הסיבה להכרעה כשמואל דווקא.

ולפי זה יתכן שמשמעות הביטוי בסוגייתנו "אמר רב יהודה אמר שמואל" הוא, שרב יהודה – כמי שמוגדר כ"סבי דפומבדיתא" - פסק כרבו - כשמואל! - ויש בזה חידוש ["חידוש"].



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר