סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 828
 

"הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין רבי אליעזר אומר דוחין"

עירובין קג ע"א

הגמ' במס' שבת בפרק רבי אליעזר דמילה מביאה שורה של מצוות הנוהגות בשבת ומכשיריהם דוחים שבת בין השאר מנויים שם מצות לולב לחותכו מן המחובר, מצות מצה לאפות אותה בשבת, סוכה וכדו'. אבל ישנן שתי מצות בם מודה רבי אליעזר שמכשיריהם אינם דוחים את השבת: ציצית ומזוזה, אדם שקשר ציצית לבגדו בשבת, או קבע מזוזה בפתחו בשבת מודה רבי אליעזר לחכמים שמי שעושה זאת בשבת חייב חטאת ובמזיד סקילה. והגמ' דנה מדוע שונות שתי מצוות אלו מכל המצוות הנוהגות בשבת שמכשיריהן דוחות שבת, והגמ' מסבירה: "אמר רב נחמן אמר רב יצחק ואיתימא רב הונא בריה דר' יהושע הואיל ובידו להפקירם". בגד מופקר ובית מופקר פטורים מציצית וממזוזה, מצוה כזו שבידו של האדם לגרום לכך שיהיה פטור ממנה, במצוה כזו לא חידש רבי אליעזר שמכשירי המצוה ידחו שבת. ולכן מילה, שופר, לולב, וכד' כל המצוות הללו אין אפשרות לאדם המתחייב לעשות איזו שהיא פעולה ולהפטר מן המצוה, מצוות כאלו מכשיריהן דוחות שבת, אבל ציצית ומזוזה, היות והאדם שהתחייב בציצית או במזוזה, בידו לעשות פעולה ולהפטר מהחיוב, מצוה כזו אינה כה חזקה שמכשיריה ידחו שבת. שאל רבי רבי דוד דיטש את הגאון החת"ס, תוס' בפסחים ג': מחדשים שאדם שאין לו קרקע פטור מקרבן פסח (בזה מיישבים תוס' את הספור המפורסם על ר"י בן בתירא שלא עלה להקריב קרבן פסח בירושלים משום שלא היה לו קרקע ומי שאין לו קרקע פטור מקרבן פסח), מדוע סבור רבי אליעזר שמכשירי פסח דוחים שבת הרי כדי שאדם יתחייב בקרבן פסח, חייב שיהיה לו קרקע אליבא דהתוס' אם אותו אדם יפקיר את הקרקע הוא יפטר ממצות קרבן הפסח, א"כ כשם שלגבי ציצית ומזוזה סבר ר"א שהמצייץ טליתו בשבת, או הקובע מזוזה בפתחו בשבת חייב חטאת, היה עליו להודות לחכמים שהרכבתו של הקרבן והבאתו חוץ לתחום (אם הוא דאורייתא) וחתיכת יבלתו לא ידחו את השבת, שהרי מצות הפסח היא מצוה שאדם יכול להפטר ממנה, הוא יפקיר את הקרקעות שלו, ואדם שמפקיר קרקעותיו פטור מהפסח. החת"ס אומר על קושי' זו, הקשה אדם קשה כברזל, קושיה קשה כברזל.

יש ליישב את הקוש' החריפה בחדוש של בעל השפ"א על מס' חגיגה דף ב. השפ"א מחדש שכל מה שתוס' אומרים שמי שאין לו קרקע פטור מקרבן פסח היינו דוקא לאדם המצוי מחוץ לירושלים, וזה שאין לו קרקע פוטר אותו מלעלות לרגל לירושלים להקריב את הפסח, וכפי שהדבר נלמד מהפסוק: ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות פני, הרי שזה פטור מעליה לראות, אבל המצוי בירושלים, גם כאשר אין לו קרקע הוא חייב בפסח, אדם הנמצא א"כ בע"פ שחל בשבת בירושלים, לא תועיל לו הפקרת הקרקע להפטר מחיוב הפסח, הוא גם לא יכול לצאת מירושלים ולכן באים דברי רבי אליעזר הסבור שמכשירי פסח דוחים את השבת על מקומם בשלום.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)