סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 828
"כשם שחדקים הללו מגינין על הפירצה כך טובים שבנו מגינים עלינו"
עירובין קא ע"א
מדוע היה על הפסוק להמשיל את הצדיקים כחדק שעשוי מקוצים, האם לא מתאים היה לתאר את הצדיקים המגינים על הדור ולהמשילם לדבר יותר נעים.
מתר' בספר אהל מועד הגאון רבי יהודה נבון חכמי ישראל חייבים לפעמים להיות כקוצים ולהוכיח את כלל ישראל ורק בהתנהגות קוצנית זו הם מצליחים להגן על הדור כפי שאותם חדקים סותמים את הפרצה בגדר כדי שלא יוכלו לחדור דרך אותו מקום. חכמי ישראל משתמשים בקוצניות אבל לטובה, להוכיח את כלל ישראל ולהשיבם בתשובה.
אמרה דומה של האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת": נאמר במשלי "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא" פשוטם של דברים מתייחס לשני סוגי בני אדם. יש כאלה המדברים וחרב פיפיות בלשונם, בבחינת יש בוטה כמדקרות חרב, ואילו לשון חכמים לעומת זאת מרפא, אבל האדמו"ר מגור למד פשט אחר, יש בוטה מדקרות חרב – יש אדם המתבטא בצורה של מדקרות חרב, הרי זה משום שזה מרפא, החכם יודע שהוא חייב להתבטא בצורה חריפה כדי להביא רפואה לאותו אדם.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
