אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"שתי חצירות זו לפנים מזו"
פולמוס העירוב בפיורדא
עירובין עה ע"ב
בימים אלו עוסקים לומדי הדף היומי בעניינים החמורים של דיני עירוב חצירות ושיתופי מבואות שעניינם דומה ושונה. עירוב חצירות הוא המתיר להוציא מכל הרשויות הפתוחות לחצר אחת (הדוגמא השכיחה ביותר בימינו היא הוצאה מבתים פרטיים לחדר המדרגות). ואילו שיתופי מבואות הם המתירים להוציא מחצר לחצר אל המבוי (כאשר הדוגמא השכיחה לזה היא הוצאה מבניינים שונים אל הרחוב).
בזמננו כאשר נהוג להקיף כל עיר וישוב בעירוב ולהפוך את כל העיר לרשות אחת, עדיין זקוקים אנו לעירוב חצירות - לפי שלאחר שכל העיר נחשבת כרשות אחת על ידי העירוב המקיף אותה, שוב עלינו לערב בין כל החצר ולהחשיב את כולן לרשות אחת - מה שנעשה על ידי הנחת עירוב חצירות באחד מבתי הכנסת שבעיר, ועל ידו מותר הטלטול בין כל הבתים והחצירות שבעיר כולה.
באחד המדורים הקודמים (אוצרות הדף היומי פרשת וארא), עמדנו על נדודיו הרבים של רבינו החכם צבי בכל ימי חייו מארצות אשכנז לטורקיה וגרורותיה וחוזר חלילה. רבינו החכם צבי מספר(שו"ת חכם צבי קיא), כי בשובו מטורקיה לאשכנז בשנת תמ"ט עבר דרך העיר פיורדא והנה ראה שם כי העיר איננה מוקפת חומה או עירוב, וכמו כן רוב חצרותיה ומבואותיה לא הקיפו עצמם בעירוב. עם זאת הניחו בני העיר עירוב חצירות בבית הכנסת ועליו הסתמכו כדי לטלטל בין כמה בתים שהיה להם כותל משותף ומעבר באותו כותל בין בית לבית - ולפי שהסתמכו על עירוב החצרות המונח בבית הכנסת והופך את כל העיר לרשות אחת, התירו לעצמם להוציא מבית לבית.
הנהגתם של בני העיר פיורדא שבאותם ימים היתה מהגדולות והחשובות שבקהילות אשכנז, הותקנה כפי הנראה על ידי גדולי הדור שכיהנו שם בשעתם כרבנים, בהם הגה"ק רבי שעפטיל הלוי הורביץ - בן השל"ה הקדוש ובעל מחבר ספר "ווי העמודים", ובנו הגאון רבי ישעיה שכיהן אף הוא ברבנות העיר, והגאון רבי שמואל אהרן קוידינובר בעל "תפארת שמואל".
ברם, החכם צבי סבר שאין כל תוקף לעירוב החצרות עליו מסתמכים בני העיר פיורדא וכלשונו: וגערתי בהם ואמרתי להם טועים אתם שאתם מטלטלין מבית לבית או מבית לחצר השותפין בלי עירוב. והשיבו לי שכן נהגו מעולם ושהם סומכים על העירוב שיש להם בבית הכנסת. ואמרתי להם שתים רעות אתם עושים בעירוב ההוא המונח בבית הכנסת - האחד שאתם סומכים עליו לטלטל בחצרותיכם המשותפות ובבתים הסמוכים זה לזה מבלי עירוב - על סמך עירוב זה ועירוב זה אינו מועיל לכם כלל... וזאת שנית שאתם מברכין בשעת הנחת העירוב בבית הכנסת "על מצות עירוב" והיא ברכה לבטלה כיון שאין העירוב ההוא מתיר שום דבר".
בתשובתו מאריך רבינו החכם צבי לבאר מפני מה אין העירוב שבבית הכנסת של פיורדא מועיל להתיר לבני העיר את הטלטול בין בתיהם - בשונה מהמנהג המקובל בכל הערים להסתמך על עירוב זה. (תמצית ההסבר, לפי שבית הכנסת אינו בית דירה - אי אפשר להניח בו עירוב חצירות כי אם שיתופי מבואות שדינם קל יותר. אמנם לפי שבית הכנסת שבפיורדא פתוח למבוי המפולש שאין דרך להתירו על ידי שיתופי מבואות, הרי שאין על העירוב המונח בבית הכנסת דפיורדא דין של שיתופי מבואות כי אם של עירוב חצירות. אך כאמור, אין להניח עירובי חצירות בבית הכנסת שאינו עומד לדירה ונמצא שהפת המונחת בבית הכנסת דפיורדא אינה משמשת לא כעירוב חצירות ולא כשיתוף מבואות ועל כן אינה מתירה את הטלטול בין הבתים הפתוחים זה לזה בשאר חלקי העיר).
ראיה נוספת נגד מנהגם של בני פיורדא, מצא רבינו החכם צבי בסוגייתנו. לפנינו אמרו ששתי חצירות זו לפנים מזו - הרי ניתן להניח עירוב באחת מהן ואז מותר הטלטול בין בפנימית ובין בחיצונה וכן מזו לזו. ברם, אם נתנו את העירוב בחצר החיצונה ואחד מבני החצרות שכחו להשתתף בפת (ונמצא שאין רשותו מצטרפת וממילא מבטלת את כל העירוב) כי אז לא רק שהטלטול אסור בחצר החיצונה שבעל כרחה רשותה מעורבת עם הפנימית לפני שבני הפנימית עוברים דרכה, אלא אפילו בחצר הפנימית שיכולה לסגור את המעבר לבני החצר החיצונה לבל יכנסו, גם כן אינה מותרת בטלטול בין הבתים שבאותה חצר - לפי שהעירוב אינו נמצא אצלה שהרי הוא מונח בחצר החיצונה.
ומעתה - מסיק רבינו החכם צבי - נמצינו למדים מסוגייתנו, "שכשהעירוב מונח במקום שאי אפשר להרוצים להיות ניתרים על ידי העירוב ההוא לטלטל מן המקום ההוא שמונח שם העירוב אל בתי דירתם כמו כן אי אפשר להיות ניתרים על ידו לטלטל בחצריהם ובבתי דירתם עצמם".
ורבינו החכם צבי חותם את תשובתו, "ובאותה פעם שם נמצאו ושם היו ה"ה שארי מהר"ר בערמן ז"ל וה"ה מהר"ר וואלף ביטשא"טשער ז"ל מורה צדק בק"ק פירדא ולא מצאו מענה, אלא שטענו שנהגו כך בימי הרבנים הגדולים שהיו להם ה"ה מהר"ר שעפטל ומהר"ר ישעי' בנו ומהר"ר שמואל קאדיינבר ומהר"ר הלמן מפראג (זכר כלם לברכה) שהיה להם למורה צדק כמה שנים ואיך יתכן שנתעלמה מהם הלכה זו. ואני אמרתי מקום הניחו לי. ובעוברי דרך פראג דברתי עם הישיש ה"ה מהר"ר הלמן ז"ל ונענע לי ראשו כי אין לזוז מדרך האמת. והנלע"ד כתבתי".
(ייש"כ לידידי מרביץ תורה לרבים בשיעורי דף היומי, הרב זאב בלעדי הי"ו שליבן עימי נושא סבוך זה)
