סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתס"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף פ ע"ב

 

חיבור שני חצאי לחם על ידי קיסם - האם נחשב כשלם לגבי לחם משנה?

 

לענין עירובי חצרות קיי"ל (עי' שו"ע או"ח סי' שסו ס"ו) שאין מערבין אלא בככר שלם, ולא בפרוסה, כדעת רבי יהושע במכילתין (פ ע"ב). ואיתא בגמ' (שם): "אמר רב חסדא, תפרה בקיסם (-וחיבר את הפרוסה), מערבין לו בה. והא תניא, אין מערבין לו בה. לא קשיא, הא - דידיע תיפרה (-שניכר מקום התפירה, דהוי כפרוסה, ואין מערבין בה), הא (-דמערבין לו בה) דלא ידיע תיפרה".

הלכה דומה מצינו בשו"ע (או"ח סי' קס"ח ס"ב) לגבי חובת ההידור לברך ברכת המוציא על לחם שלם: "אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם, יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה, ודינו כדין שלם; ואפילו בשבת יכול לחברם". מקור הלכה זו הוא ברוקח (סי' שכט, הובא באגור סי' רי). והנה כוונת סוף דברי המחבר: "ואפילו בשבת יכול לחברם יחד", אפשר היה לפרש, שמותר לחברם בשבת, ואין בו משום איסור מתקן בשבת (וכ"ה באגור שם), אכן המגן אברהם (שם סק"ד) כתב שמלשון הרוקח משמע, שדין זה נאמר גם לענין שבת, שצריכים בו לחם משנה שלם, וגם זה נקרא 'שלם' לצורך לחם משנה.

חידוש בענין זה מצינו בשו"ת בית יעקב להג"ר יעקב אבד"ק צויזמר (בזמן הש"ך, נדפס בדירנפורט תנ"ו) שנשאל לגבי אתרוג שניטל עוקצו מה דינו. והשיב, שהוא פסול משום חסר, דהא כתיב 'ולקחתם', שתהא לקיחה תמה, "וכיון שכן נלע"ד ללמוד, דהא דאמרינן בגמרא דניטל עוקצו פסול, אינו אלא בניטל העוקץ ואינו לפנינו שנאבד העוקץ, אבל אם העוקץ לפנינו ואפשר לחברו ולמלאות הנקב שהיה שם על ידי מחט, הוי לקיחה תמה, וכשר". ומביא ראיה "ממה שאיתא גבי עירוב בסי' שסו דבעינן שיהא שלם, ואפילו הכי אם נפרשה וחיברה בקיסם דהיינו שלקח קיסם אחד והכניס בתוך הקצה האחד של הפת, והקצה הב' בתוך הפרוסה, דיינינן ליה כשלימה, הכי נמי בנידון דידן אם חיבר העוקץ באופן זה עם האתרוג, דיינינן ליה כשלם ולא חסר ויוצאים בו". ועי"ש שצריך שיהא מחובר באופן שאינו ניכר החיבור, כמו בעירוב.

ברם, בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' לה) חולק עליו, בדונו שם לגבי אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך עדיין הוא מחובר ודבוק בו, ואחרי שדן בזה, כתב: "אכן אם אינו מחובר יפה בענין שסופו לתלוש, אף גם אם רוצה לחבר ע"י דבר אחר, כגון דבק או מחט וקיסום, ודאי דלא מהני, דעד כאן לא אמרינן בש"ס ופוסקים דהוי כשלם, אלא כשהוא מחובר בו בתולדתו, אע"פ שאינו מחובר כולו, שמיה חיבור, משא"כ חיבור ע"י דבר אחר, ודאי לא שמיה חיבור דליהוי מקרי שלם ותמות וכו'. ונחלקה התיומת דפסול משום דבעינן לקיחה תמה... ולא מהני לדבק התיומת יחד והוא דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק, וכל זה ברור ופשוט ולא הוצרכתי לכתבו. אך לפי שראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב שפסק, דאם אפשר לחבר העוקץ וכדו' ע"י מחט דהוי חיבור, ויוצאין בה לברך עליו דהוי לקיחה תמה, ולע"ד לא דק כלל, שהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים, ועיקר מקור סודו מהא דקי"ל לענין עירוב בא"ח סי' שס"ו, ומבואר בש"ס דעירובין דף פ"א ע"א ד'תפרה בקיסם' הוי לחם שלם - לגבי עירוב. ובאמת משם אין ראיה כלל, דהתם הטעם דבעינן לחם שלם משום איבה, שלא יאמר אני נתתי השלימה ואתה הפרוסה, לכן כשמחברין ביחד על ידי קיסום בענין שאינו ניכר שהוא פרוס תו ליכא איבה, משא"כ כל היכא דבעינן מדאורייתא לקיחה תמה ושלימה, כל שאינו מחובר בו בתולדתו, חיבור על ידי דבר אחר ודאי לא שמיה חיבור דלהוי מקרי שלם ותמה...".

ואמנם כדברי השבות יעקב מצינו ברייתא מפורשת (תוס' עוקצין א, ד): "אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם, הרי זה אינו חיבור", כי חיבורי אדם אינו נחשב כחיבור, וכבר הקשה הפנים מאירות (בחידושיו לזבחים קה:) על פי זה על הרוקח, איך יועיל החיבור לענין לחם משנה. וע"כ צריך לחלק כדברי השבו"י, שרק לענין עירובין נאמר דין זה, כי צריך רק שיהיה שלם לעיני בני אדם, שלא יבואו לידי איבה, ולכן בעירובין מועיל חיבור כזה - כשאין נראית התפירה, כי בכך נראה כשלם, אבל במקום שחובה להיות שלם מצד עצמו, לא יועיל החיבור, ולכן לענין לחם משנה ולענין ברכה על ככר שלם, לא נחשב כככר שלם.

ובתשובותיו של השבו"י הנדפסות בסו"ס מנחת יעקב (סי' יב) דן ג"כ בדברי הרוקח, אם יש לחלק בדין שלם בין עירוב לדיני ברכות ולחם משנה, מצד אחד כתב, שבככר כזה "שדעת הבריות נוחה דליכא איבה, גם דעת המקום נוחה וליכא ביזוי מצוה, דהא טעם דכבוד הוא בשלם דוקא משום דדרכו של עני בפרוסה", ולאידך גיסא יש לחלק, ד"לענין עירובין דמקרי שלימה, כשמחברים יחד בענין שאינו ניכר, מטעם דתו ליכא איבה, כיון שסוברים שהוא שלם, משא"כ כבוד המקום ליכא, כיון שבאמת הם פרוסות", והכריע בדבריו כצד הראשון (וע"ש שכתב שק"ו הוא מעירוב, שלענין עירוב בככר פרוסה - בדיעבד אין יוצאין בו, ולענין לחם משנה יוצאין בו בדיעבד, וחידוש גדול הוא, וכבר העיר ע"כ החת"ס בשו"ת ח"א סי' מו). וביתר ביאור מובאים הדברים בספר תוספות שבת (סי' עד"ר סק"ב), ש"אין ראיה מאתרוג, דשם בעינן שלם מן התורה, ושפיר אמרינן דחיבור ע"י אדם לא מקרי חיבור ולא מיקרי שלם, אבל לענין לחם משנה דאינו חובה מדאורייתא, ואף דחז"ל אסמוכי אקרא דלחם משנה, זה אינו אלא אסמכתא בעלמא, רק דחז"ל תקנוה משום כבוד שבת, דפרוסה אינו דרך כבוד, דדרכו של עני בפרוסה, וא"כ בכה"ג שאין ניכר תפירתה שפיר יוצא בה" (עי' אליה זוטא בשו"ת במנהגים בסוה"ס סי' ג, וע"ע א"ר סי' קסח סק"ה שאכן נקט להלכה שאינו מועיל, וחולק על גיסו המנחת יעקב).



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר