קניין כסף בעירוב תחומין וביין לשבת / הרב עקיבא כהנא
פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה
עירובין פא ע"א
במשנה מובא (עירובין פא ע"א) שלדעת רבי אליעזר אדם יכול לתת מעה לנחתום, על מנת שיקנה עבורו פת לעירוב, וזה קונה עבורו.
בגמרא מבואר שטעמו של ר' אליעזר הוא משום שהקניין הוא לצורך עשיית עירוב, כמו שמובא במשנה (חולין ה', ג) שבארבעה זמנים בשנה יכול אדם להכריח את מוכר הבהמות לשחוט את הבהמה גם אם קנה רק בשר בדינר ממנה, מפני שהמעות קנו. למרות שמדרבנן אין קונים מטלטלין בקניין כסף, אלא רק בקניין משיכה, כאן העמידו חכמים את הדין על דין דאורייתא שניתן להשתמש בקניין כסף. הסביר רש"י שגם כאן בעירוב 'משום תיקון שבת', העמידו דבריהם על דין תורה שמעות קונות.
מהרי"ל (ליקוטים לב, הובא ברמ"א חו"מ קצט סעיף ג) כתב שכמו שחכמים תיקנו שיקנו בכסף את העירוב, כך גם תיקנו שאם קנה ביום שישי יין לקידוש ושילם ולא משך אין המוכר יכול לחזור בו.
הקשה הגר"א (ו) שלכאורה יוצא שהמהרי"ל פסק כר' אליעזר ולא כדעת חכמים שחלקו עליו במשנה. וכן הקשה המג"א (שו"ע או"ח שסט, א) על דברי שו"ע ורמ"א שבהלכות עירוב פסקו כרבנן, שעירוב לא נקנה על ידי קניין כסף. ואילו בחושן משפט הביא הרמ"א את דברי המהרי"ל שיין לקידוש נקנה ע"י קניין כסף, ולא צריך גם משיכה?
האליה רבה (א) כתב שיש לחלק וסתם דבריו. יתכן לבאר שבשני המקרים הדבר עצמו שהוא קונה הוא המצווה, לאכול בשר ביום טוב זה מצווה, וכן לקנות יין לקידוש, ולעומת זאת, למרות שאין מערבין אלא לדבר מצווה, הקניין של העירוב אינו מצווה אלא הכשר מצווה, ולכן בזה לא העמידו חכמים את ההלכה על דין דאורייתא.
אמנם המוצל מאש (מב) כותב שברמב"ם (מכירה ט, ז) לא מוזכר שהטעם שקונה קניין כסף בדין ארבעה פרקים הוא משום המצווה, אלא "מפני שהעם כולם צריכים לבשר" אלא שלפי דבריו לא מבואר דמיון הגמרא בין עירוב לד' פרקים בשנה, לשיטת ר' אליעזר. חייבים לומר שהרמב"ם מתכוון שיש זמנים נוספים שבהם יש מצווה, אבל רק בזמנים אלו תיקנו חכמים בגלל המצווה מסיבה זו שכל העם רוצים בשר.
אלא שנראה לבאר (בדומה ערוה"ש ה) שהגם שיין לקידוש הוא מצווה אין כל הכרח לקנות יין לקידוש ביום שישי זמן קצר לפני שבת, וניתן לקנות זאת ימים מראש, ולבצע את הקניינים כמו שצריך, משא"כ בבשר, שכידוע בימי קדם לא היה איך לשמר אותו, וגם רצו שיצטברו קונים רבים על מנת שיהיה שווה כלכלית לשחוט אותו, לכן חייב להיות שיקנה את הבשר בערב החג בקניין כסף (כי גם למשוך את הבהמה לא נוח שכל אחד שרוצה לקנות יבוא לשוחט וימשוך, וכיון שהזמן לחוץ ביטלו את קניין המשיכה) משא"כ כאן. לפי"ז היה מקום לדחות את דברי המהרי"ל.
אלא שהמהרי"ל עוסק באופן שהאדם קנה את היין ביום שישי, וכותב שהמוכר לא יכול לחזור בו בשבת מהמכירה, וזה מטעם שכעת כבר אינו יכול לקנות יין אחר, ואם כן כעת אם הוא יחזור בו תתבטל המצווה לגמרי, ולא ניתן לקיים אותה, ובזה חכמים העמידו על דין תורה.
ביאור הלכה (סוף סימן תרנו) מביא מפמ"ג שמועיל לקנות אתרוג גם בקניין כסף, מכיון שהוא חפץ של מצווה, וכמו שמובא בשם המהרי"ל. אמנם לפי מה שכתבנו יש לומר שאם מדובר בכמה ימים לפני החג, אין כל מקום לומר שלא יוכל לחזור ורק בסוכות עצמו לא יוכל לחזור אם הזמין את האתרוג ושילם עליו לפני החג, והגיע החג.
וכמובן שלפי מה שכתבנו אין מקום למש"כ במשנה הלכות (ז, רסד) שאולי גם הנותן מעות על ספרים קנה בקניין כסף, שהרי שם אף שיש מצווה בעצם קניית הספרים, כמו מצוות ספר תורה, מ"מ אין שום מקום ללחץ בעניין זה, ואינו דחוף לקנות עכשיו.
