הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כדברי המיקל בעירוב

עירובין  עג ע"א

תנו רבנן: מי שיש לו חמש נשים מקבלות פרס מבעליהן, וחמשה עבדים מקבלין פרס מרביהן,
רבי יהודה בן בתירה מתיר בנשים ואוסר בעבדים.
רבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואוסר בנשים.
אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה בן בבא - דכתיב +דניאל ב'+ ודניאל בתרע מלכא.

1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ד הלכה ו:

האחים שכל אחד מהם יש לו בית בפני עצמו ואינן סומכין על שולחן אביהן, וכן הנשים או העבדים שאינן סומכין על שולחן בעלן או רבן תמיד אבל אוכלין הם על שלחנו בשכר מלאכה שעושין לו או בטובה ימים ידועין כמי שסועד אצל חבירו שבוע או חדש, אם אין עמהן דיורין אחרים בחצר אינן צריכין לערב, ואם עירבו עם חצר אחרת עירוב אחד לכולן, ואם בא העירוב אצלן אין נותנין פת, ואם היו דיורין עמהן בחצר צריכין פת לכל אחד ואחד כשאר אנשי החצר מפני שאינן סומכין על שולחן אחד תמיד. +/השגת הראב"ד/ האחים שכל אחד מהן יש לו בית בפני עצמו.
א"א זו הפסקא כתב תחת הפסקא שבמשנה (/עירובין/ עב) האחין השותפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד והעמידוה בגמרא (שם /עירובין דף ע"ב/) במקבלי פרס ואין הדרך שלו נכון על מקבלי פרס השנוי בברייתא (/עירובין/ עג) בענין נשים ועבדים, אבל פירוש מקבלי פרס שהאב והבעל והאדון נותנין להם פרנסתם ואוכלין אותן בבתיהם דכיון שהם נזונים ממקום אחד ואוכלים בבתיהם הם חלוקין במקצת ואחדים במקצת.+

2.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק ד הלכה ו:

... ואמרו בגמרא על מה שאמרו צריכין עירוב לכל אחד ואחד שמעת מינה מקום לינה גורם ופירוש ודלא כרב דאמר מקום פתא גרים
ודחה רב לעולם מקום פתא גרים ובמקבלי פרס שאנו
ופירש רבינו מקבלי פרס שאין אוכלין בהתמדה אצל אביהם אלא לפעמים כמו שיסעוד אדם נכרי אצל חבירו שבוע או חדש אלא שאלו הם מרבים לסעוד בזמנים חלוקים על שולחן אביהם יותר מהנכרי שאינו אלא באקראי בעלמא ויש להם בתים בחצר שאוכלין שם שאר ימות השנה ולזה בזמן שיש שם דיורין אחרים האוסרים נחשבים כחלוקים בזמן שאין שם דיורין נחשבים כאחדים.
...
ומ"מ יש פירוש אחר בענין מקבלי פרס שמפרשין שנוטלים המנות מאביהם ואוכלין אותן בבתיהן וכן פירש"י ז"ל והאחרונים ולשון זה בהשגות. ולשון המשנה שאמרה שאוכלין ולא אמר שסומכין קשה לי קצת לפירושם.

ודין הנשים והעבדים שהזכיר רבינו מחלוקת בגמ' (דף ע"ג) ואמרו ר' יהודה בן בתירא מתיר בנשים ואוסר בעבדים ר"י בן בבא מתיר בעבדים ואוסר בנשים ופסק רבינו כדברי שניהם להקל לפי שהלכה כדברי המיקל בעירוב לפיכך יש לפסוק בנשים כדברי המיקל וכן בעבדים
ויש פוסקין כר"י בן בבא משום דרב מפרש טעמיה התם ולדבריהם הנשים אף על פי שמקבלות פרס ואין שם דיורין אחרים הרי הן כנכריות ואוסרות זו על זו וזה דעת הרשב"א ז"ל ודברי רבינו נראין:

ה"מגיד משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק להקל על פי הכלל שהלכה כדברי המיקל בעירוב,

3.
וכאן מדובר שהוא מכריע כפי הצד המיקל במחלוקת, אבל אין במחלוקת דעה אחת שהיא מקילה לגמרי ויותר מהדעה השניה,

4.
ולכן הוא מיקל בכל מקרה בנפרד לקולא,
כך שבכל דוגמא הוא מיקל כשיטה אחרת במחלוקת.

5.
וזה חידוש בכלל הנ"ל.
וברור שכל זה שייך רק כבסוגייתנו שאין קשר הכרחי בין דין הנשים לדין העבדים.

6.
עוד הוא מציין שיש פוסקים כדעה אחת - רבי יהודה בן בבא - לגמרי. ונימוקם הוא, שהאמורא רב מפרש את טעמו של אותו תנא. מבחינת כללי הפסיקה זה מתאים לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה - הלכתא כוותיה", זאת אומרת, שבכך שרב מסביר את טעמו של התנא הרי סימן הוא, שהוא פוסק כמותו.

7.
אבל בכל זאת קשה: הרי רב מנמק רק את הקולא שבדעת רבי יהודה בן בבא - לגבי עבדים, אבל לגבי החומרא - לגבי נשים - הוא לא מנמק, ומניין שרב פוסק גם בזה כרבי יהודה בן בבא!

8.
וראה על הנ"ל ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעד.