מי לחשך / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

עירובין צא ע"א

במשנה שבדף פט,א שנינו "רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות - רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית". ובגמרא (צא.) נפסקה הלכה כרבי שמעון, ונחלקו אמוראים בהלכה זו. לדעת רב הלכה כרבי שמעון דווקא כשלא עירבו החצרות כל אחת לעצמה – אז נחשבות כל החצרות שבעיר רשות אחת לענין כלים ששבתו בתוכן. אבל אם עירבו החצרות לעצמן – לא התיר רבי שמעון. ואילו שמואל אומר שההיתר הוא בין עירבו החצרות ובין שלא עירבו. לאחר דברי שמואל מובאת גם דעתו של רבי יוחנן בזה הלשון "וכן אמר רבי יוחנן: מי לחשך בין עירבו ובין שלא עירבו".

רש"י על אתר מוחק את התיבות 'מי לחשך', ומדוע הוא עושה זאת? שכן 'מי לחשך' נראה כביטוי של שאלה: "מי לחש לך שהדין הוא בין עירבו ובין שלא עירבו?". ואכן במדרשים מופיע הביטוי 'מי לחשך' כמה פעמים, וכך היא משמעותו שם. לדוגמא: "א"ר יהודה הלוי מי לחשך שהוציא האלקים את הבכורות מן הקרבן והכניס את בני לוי" (במדבר רבה ד, ח). רש"י עצמו משתמש בביטוי זה בפרשת משפטים (כב, יב) "ומי לחשך לדון כן?". ומפרש הרא"ם על אתר "מי הוא שילחש לך באזנך לדון זה החילוק?".

אם הביטוי 'מי לחשך' הוא שאלה – הרי שרבי יוחנן פוסק כרב שאינו מתיר כי אם בשלא עירבו החצרות. והרי מימרת רבי יוחנן מובאת מיד אחרי מימרת שמואל, בלשון 'וכן אמר רבי יוחנן', ומשמע שרבי יוחנן פוסק כמו שמואל ואין חילוק בין עירבו ובין שלא עירבו. לפיכך סבר רש"י שהביטוי הזה משובש ומחק אותו. ואכן ישנם כתבי יד כמו כ"י מינכן 95 ואוקספורד, שאינם גורסים את המילה 'מי לחשך'.

ואמנם לעיל בדף עד. מצוטטת מימרא זו, ושם לא מופיעות המילים 'מי לחשך'.

אבל נכדיו של רש"י, רבינו תם ורשב"ם מיאנו למחוק את המילים האלו. לפיכך מפרש רשב"ם שדברי רבי יוחנן נאמרו כתגובה לדעת רב: מי לחש לך שיש לחלק בין עירבו לשלא עירבו – אין הדבר כן! אלא הלכה כרבי שמעון אפילו אם עירבו. מדרבינו תם לא ברור כיצד פתר את הבעיה. מהרש"ל ומהרש"א פירשו לדעתו את המילים האלו כביטוי של התפעלות: מי לחש לך - שמואל - את הידיעה הזאת שהלכה כרבי שמעון אפילו אם עירבו? אבל מתוספות הרא"ש – המביא גירסה זו בשם רבינו חננאל – עולה שרבי יוחנן באמת חולק על שמואל, ופוסק כרב!

כיצד יבארו רבינו תם ורשב"ם את לשון הגמרא בדף עד. שלא מופיעות בו המילים 'מי לחשך'? אמנם כתב יד וטיקן 109 גורס גם שם את המילים 'מי לחשך', וכן מוכח מפירוש רבינו חננאל שם. אבל מן העובדה שהדיון התעורר כאן בדף צ"א ולא לפני כן בדף ע"ד, נראה שהמילים 'מי לחשך' לא היו לפני רש"י ובעלי התוספות אלא כאן. ומסתבר שלפי שמדובר שם בציטוט – קיצרה הגמרא ולא הביאה את לשון המימרא המלא.

התוספות שם מביאים גם נוסח שגרס 'מלחשך' בתיבה אחת, ומבארים שזה היה שמו, רבי יוחנן מלחשך, בגלל הסיפור הידוע עם אמו שלחשו לה ביום הכיפורים (יומא פב:).

בעל העיטור (ריש הלכות מילה) גרס אף הוא כהתוספות, ופותר את הבעיה באופן מפתיע מאוד! לדעתו המילה הזאת היא פשוט סימן בראשי תיבות של קושיית רב חסדא בהמשך שם "מתקיף לה ר' חסדא... שני כלים"! המילה 'מלחשך' היתה כתובה בצד העמוד כסימן, והיא גלשה ונכנסה לתוך העמוד שלא במקומה המדוייק. הסיבה שהוצרכו לסימן זה, הוא משום שבגיטין (יח.) יש קושיא של רבי נתן בר הושעיא בלשון דומה על מחלוקת אחרת של רב ושמואל. לפיכך נתנו סימן בקושייתו של רב חסדא. ויעויין גם בריטב"א עירובין שם ובהערות המהדירים.

הסברו זה של העיטור מתאים רק אם המילים 'מי לחשך' אינן מופיעות בדף ע"ד, כי שם אין את קושיית רב חסדא.