סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "קשיא"

עירובין  ע ע"א


בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו, צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא? - אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.
איתיביה: אחד שלא עירב - נותן רשותו לאחד שעירב, שנים שעירבו - נותנין רשותן לאחד שלא עירב, ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו, או לאחד שלא עירב. אבל לא אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב. ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו, ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו. קתני מיהת רישא אחד שלא עירב - נותן רשותו לאחד שעירב. היכי דמי? אי דליכא אחרינא בהדיה - בהדי מאן עירב? אלא פשיטא - דאיכא אחרינא בהדיה. וקתני: לאחד שעירב! –
ורבה - הכא במאי עסקינן - דהוה ומית. –
אי דהוה ומית - אימא סיפא: אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב. ואי דהוה ומית אמאי לא? אלא פשיטא דאיתיה, ומדסיפא איתיה, רישא נמי איתיה! –
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא!
תדע, דקתני סיפא דרישא: ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו, לשנים - אין, לאחד - לא.
ואביי אמר: מאי לשנים - לאחד משנים. –
אי הכי ליתני לאחד שעירב או לאחד שלא עירב! -
קשיא.

 

רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה ב:

המבטל רשותו סתם רשות חצרו ביטל רשות ביתו לא ביטל, והמבטל רשותו לבני חצר צריך לבטל לכל אחד ואחד א בפירוש ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך, והיורש מבטל רשות אף על פי שמת מורישו בשבת שהיורש קם תחת מורישו לכל דבר, וביטול רשות בשבת מותר לכתחלה.

הרמב"ם פסק כרבה בגמרא שחייב לבטל רשותו לבני החצר לכל אחד ואחד בפירוש.

הגהות מיימוניות הלכות עירובין פרק ב הלכה ב:

[א] כרבא לגבי אביי וכרבנן לגבי ר"א פ' עושין פסין ע"ש בתוס':

הוא מסביר שיש שני מקורות מדוע לפסוק כרבה בסוגייתנו. קודם כל משמע מדבריו שגרס בגמרתנו "רבא" במקום "רבה", והכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי בכל הש"ס [מלבד ביע"ל קג"ם]. ואמנם גם אם מדובר ברבה שהיה רבו של אביי גם כן הלכה צריכה להיות כרבה נגד אביי תלמידו [ולא נאמר כאן "הלכה כבתאי"].
והוא מנמק נימוק נוסף, שדין זה הוא כרבנן נגד רבי אלעזר בדף כו עמוד ב.

מגיד משנה הלכות עירובין פרק ב הלכה ב:

והמבטל רשותו לבני חצר צריך לבטל לכל וכו'. בעיא פ' הדר (דף ע':) ואיפשיטא דצריך. ובעושין פסין (דף כ"ו:) ג"כ יש אוקימתא דרבנן סברי הכין וקי"ל כוותיהו. ופירוש ואם לא בטל לכל אחד בפירוש אף למי שבטל לא עשה כלום וכן מוכרח שם. ומדברי רש"י ז"ל שבפרק פסין נראה שאם היו כולן עומדים ואמר רשותי מבוטלת לכולכם שדי בכך. ולשון רבינו בזה צריך תלמוד:

בפשטות הוא אומר כמו ה"הגהות מיימוניות". אבל יש הבדל, הוא אומר שבסוגייתנו בעייתו של אביי נפשטה כמו רבה. ולא כל כך ברור. ואולי הוא מתכוון לומר שעל שיטת אביי הגמרא קבעה "קשיא", זאת אומרת שהיה קשה – לפי אביי - להסביר חלק מהברייתא. אבל מצד שני רואים בסוגיה שגם אחרי ה"קשיא" על אביי הגמרא המשיכה להסביר ברייתא גם לפי רבה וגם לפי אביי. זאת אומרת, שהגמרא לא לגמרי דחתה את שיטת אביי, ובפרשנים יש באמת כמה הסברים כיצד ליישב את הקושיא על אביי.
בכל אופן משמע מה"מגיד משנה" שעצם זה שהגמרא מקשה על אביי "קשיא" הרי שהיא קובעת שאין הלכה כמותו [אלא כרבה] גם אם ניתן ליישב את הקושי גם לשיטת אביי.

וראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים".
 



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר