לאורויי כגון מגלת תענית
עירובין סב ע"ב
"אמר ליה רב יעקב בר אבא לאביי: כגון מגלת תענית, דכתיבא ומנחא, מהו לאורויי באתריה דרביה? אמר ליה, הכי אמר רב יוסף: אפילו ביעתא בכותחא בעאי מיניה מרב חסדא בשני דרב הונא {רש"י: ולנסותו היה מתכוין, אם יורה במקום רבו} ולא אורי לי".
באחד מימי חולו של מועד הפסח בביתו של הרב מרדכי אליהו, היינו ממתינים לכניסתו של הרב להקבלת פניו ולשמוע את דבריו. בינתיים שאל אותי אחד הנוכחים שאלה הלכתית שתשובתה ידועה, אמרתי לו שקיימת בעיה של מורה הלכה בפני רבו, ונשאל את הרב שתכף ייכנס.
לאחר שנכנס הרב שאילתיו כיצד עלי לנהוג אם שואלים אותי שאלה כשהפסק ידוע. אני נוהג כמנהג הגר"א, והוא כתב לאסור להשיב. אלא שהנהגה זו להמנע מלענות, היא עצמה יש בה חשש של הוראה בפני רבו, שכן הרב מתיר להורות דין הכתוב בשולחן ערוך, כדברי השו"ע עצמו ביו"ד רמב, ט: "יש מי שכתב שכל הכתוב בספרים מפסקי הגאונים יכול להורות בימי רבו, רק לא יורה דבר מלבו ולא יסמוך על ראיותיו לדמות מילתא למילתא מעצמו". וכתב שם בביאור הגר"א: "עמהרי"ק שהקשה על זה מהא דמגילת תענית, ועש"ך {שהביא קושיה זו וכתב לתרץ} ולא נראה".
אמנם כמובן לא היתה זו אלא התחכמות לצורך החידוד, שהעלתה חיוך על שפתי הרב. ויכולתי פשוט לנהוג כמאמר הגמרא במסכת ברכות דף ד ע"א: "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה וְתֵאַחֵז", ושלום עליך נפשי.
