הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אמורא חולק על תנא"; "הלכה כמיקל בעירוב"; "גמרא" ו"סברא"
עירובין ס ע"א
רבי שמעון אומר שלש חצירות וכו'. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: . אפילו בית אחד וחצר אחת. חצר אחת סלקא דעתך? - אלא אימא: בית אחד בחצר אחת.
אמר ליה אביי לרב יוסף: ? - אמר ליה: מאי נפקא לן מינה? אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא?
1.
רבי יהודה אומר במשנה, ששיעור השיור בעיר של רבים הוא של חמישים דיורים, ורבי שמעון חולק במשנה וסובר שדי לשייר שלוש חצרות שבכל אחת מהן יש שתי בתים .
2.
בגמרא:
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי שמעון.
רב חמא בשם רב פסק הלכה כרבי שמעון. וקשה, הרי הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון! אלא כנראה בגלל שבעירוב פוסקים כדברי המיקל, לכן פסק "רב" כרבי שמעון שהוא מיקל לעומת רבי יהודה.
3.
המשך הגמרא:
רבי יצחק אמר: אפילו בית אחד וחצר אחת. חצר אחת סלקא דעתך? - אלא אימא: בית אחד בחצר אחת.
רבי יצחק פוסק שלצורך שיור לא צריך אפילו כרבי שמעון, אלא פחות מזה - בית אחד בחצר אחת - ולא כרבי שמעון - שתי בתים בשלוש חצרות.
4.
מכאן מתחיל דיון בגמרא לגבי דינו של רבי יצחק.
5.
יש לדון מיהו רבי יצחק? האם מדובר בתנא ודבריו כאן הם אולי אפילו חלק מברייתא, או שמדובר כאן בפסיקת האמורא "רבי יצחק" [שהיה אביו של רב נחמן?]. תלוי בהמשך הסוגיה:
5.1
המשך הגמרא:
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבי יצחק גמרא או סברא? –
אביי שאל את רב יוסף רבו על דברי רבי יצחק וכנראה שהוא מתייחס אליו כאל אמורא. והוא שואל: האם דינו של רבי יצחק נקבע מ"גמרא" או מ"סברא". "גמרא" פירושו שהיתה לרבי יצחק מסורת מרבותיו.
6.
רא"ש מסכת עירובין פרק ה סימן יא:
ר' שמעון אומר ג' חצירות. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כרבי שמעון. ר' יצחק אמר אפילו בית אחד וחצר אחת. חצר אחת סלקא דעתך. אלא בית אחד בחצר אחת אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרבי יצחק גמרא או סברא. אמר ליה מאי נפקא לך מיניה אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא.
פסק רב אלפס והלכתא כרבי יצחק.
ותימה היאך יחלוק אמורא על תנאי דמתני' דמר מצריך חמשים דיורין ומר מצריך ג' חצירות *
ונראה לי שרב אלפס סובר דרבי יצחק הוא תנא וברייתא היא
והלכה כדברי המיקל בעירוב.
וסמך אההיא דאביי דלעיל דבי תיבנא לחודיה הוי שיור:
הרא"ש מעלה כמה נקודות:
6.1
הרי"ף פסק כרבי יצחק.
6.2
כיצד האמורא "רבי יצחק" חולק/פוסק בניגוד לשני התנאים במשנה [שאמנם חלוקים ביניהם].
6.3
רבי יצחק בסוגייתנו הוא תנא, ודבריו בסוגייתנו הם ציטוט מברייתא. וקצת קשה: מדוע אי אפשר לומר שרבי יצחק הוא עצמו באמת אמורא והוא - רבי יצחק - טוען שיש לו ציטוט מברייתא.
6.4
מתוך כל הדעות – רבי יהודה ורבי שמעון במשנה ורבי יצחק בברייתא – יוצא שדעת רבי יצחק היא המקילה ביותר והכלל הוא, שהלכה כדברי המיקל בעירוב.
6.5
הוא מביא הסבר נוסף: שכך משמע מדברי אביי לעיל [בעמוד] שפוסק שדי לשייר בית אחד – כרבי יצחק. כלומר, שאביי פוסק כרבי יצחק.
6.5.1
נראה שחייבים לומר, שההסבר האחרון מבוסס גם הוא על ההנחה שרבי יצחק הוא תנא בברייתא, כי אם לא, הרי שגם על אביי יקשה כיצד הוא פוסק בניגוד לדברי רבי יהודה ורבי שמעון במשנתנו.
7.
לפי כל הנ"ל יש לחזור ולהסביר מה היתה שאלת אביי: "הא דרבי יצחק גמרא או סברא?"
8.
נראה שלפי דברי הרא"ש לעיל שרבי יצחק הוא תנא מהי שאלת אביי!
אבל אם נאמר [כמובא לעיל], שרבי יצחק הוא אמורא הרי ששאלת אביי היא, האם האמורא רבי יצחק קיבל ברייתא במסורת מרבותיו שכך היא אומרת, או שמא הוא עצמו מעלה סברא בלבד או כקושיה על התנאים: הרי כל עניין השיור - נושא סוגייתנו - הוא גזירה, והאם ניתן להסתפק במינימום של בתים!
9.
ואולי בכלל ניתן לומר שאף אם רבי יצחק הוא אמורא ואין לו כלל אסמכתא מדברי תנאים אלא רק מסברא עצמאית הוא חולק על תנאים, בכל זאת הוא רשאי לחלוק על תנאים כאשר הוא מסתמך על סברא בכל שקשור לגזירה!
10.
סיום הקטע בגמרא:
אמר ליה: מאי נפקא לן מינה?
בפשטות רב יוסף לא ממש השיב לאביי על שאלתו. לפי הפרשנים יוצא שרב יוסף ענה לאביי שבין כך לא משנה מכיון שההלכה נקבעה כרבי שמעון.
10.1
ויש אומרים להיפך, מכיון שההלכה נקבעה כרבי יצחק [תלוי במחלוקת הפוסקים לעיל - כמי ההלכה] לא משנה אם רבי יצחק אמר את דבריו מ"גמרא" או מסברא.
10.2
וקצת קשה: אם הלכה כרבי יצחק הרי מאד חשוב לדעת מהו המקור שלו כדי לדקדק בפסיקה ואולי יהיו לה נפקויות. למשל אם הוא למד מסברא יתכן שבמקום שהסברא לא תהיה מתאימה [אין לי דוגמא לזה כאן בסוגייתנו] דינו של רבי יצחק לא יהיה תקף!
ויותר קשה: הרי פעמים רבות בש"ס חכמים מבררים את דינו ואת נימוקיו של תנא מסויים גם כשההלכה לא נפסקה כדעתו ובכל זאת לא מצינו ששואלים "מאי נפקא לן מינה"!
10.3
ואולי זוהי תשובתו של אביי בהמשך:
אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא?
יתכן שאביי רומז בתשובתו שהוא פוסק כרבי יצחק וממילא חשוב לדעת את מקורו!
ולפי הפוסקים כרבי שמעון הרי שתשובת אביי היא, שגם על דין שלא נפסק להלכה יש לברר את נימוקיו של בעל הדין. וכנראה מפני שעל פיו נוכל להבין טוב יותר גם את הדעה שכן פוסקים לפיה.
11.
ונראה אולי להסביר את העניין כך: בסוגייתנו מדובר בגזירה [ואולי זאת הנקודה שמודגשת בריטב"א – ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנב] , ובהחלט יתכן שהגזירה משתנה בכל דור לפי החשש שמא אנשים יכשלו באיסור טילטול ברשות הרבים, ולכן רבי יצחק – גם אם הוא אמורא - יכול "לחלוק" על התנאים במשנה!
וזו בעצם היתה שאלתו של אביי לרב יוסף – מהו מקורו של רבי יצחק, "גמרא" – כלומר – כך הוא קיבל מרבותיו שכך גזרו כבר החכמים הקדמונים, או שנימוקו של רבי יצחק הוא מ"סברא" – גזירה שרבי יצחק מתאימה לדורו! ועל כך בא לחדש רב יוסף "מאי נפקא לן מינה", כלומר, שאין לזה נפקות, כי גם אם רבי יצחק חידש זאת מעצמו יש לזה תוקף מלא! ואילו אביי ממשיך לטעון שכן יש לזה נפקות שיתכן שהגזירה יכולה להשתנות גם בדורות הבאים!
12.
ולפי דברינו אלה מובן מדוע באמת רב יוסף לא השיב לאביי מה המקור ה"אמיתי" לשיטת רבי יצחק! ואולי גם – כתוספת – אם לא פוסקים כרבי יצחק - הרי שחשוב היה לרב יוסף לא לענות לאביי כדי שבאמת לא נחשוב שרשאי אמורא לקבוע ולשנות גזירת הקדמונים! ואילו אביי ממשיך לטעון שגם אם אין הלכה כרבי יצחק אבל יתכן - שבעיקרון לכל הש"ס - יתכן שכן נוכל לקבוע שלפעמים – ולא ברור באילו תנאים – כן רשאי אמורא לחלוק על תנאים!
13.
ומכיון שהתנאים הנ"ל לא ברורים לכן הסוגיה לא מכריעה מהו מקורו של רבי יצחק!
14.
אבל לא משמע כדברינו אלה אצל הפרשנים!
15.
וראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמודים רנב-רנג, שמביא הסברים שונים, שרבי יצחק מסביר למעשה את דעתו של רבי שמעון או את דעת רבי יהודה. ונראה שבעומק הדברים קשור גם להסבר המחודש והמודגש שהבאנו לעיל. כי לפי ההסברים שם ב"מתיבתא", עדיין לא מובנת שאלתו של אביי לרב יוסף ותשובת רב יוסף ["מאי נפקא לן מינה"] ושוב - מסקנתו של אביי.
16.
ולאור הדברים לעיל אולי ניתן לתת פירוש נרחב יותר לכלל המפורסם: "הלכה כמיקל בעירוב" - הכוונה, לא רק שיש לפסוק כמיקל במחלוקת בנושאי עירוב, אלא שגם מותר לחכם "מאוחר" להקל [=לחדש] קולא מחודשת בגזירות שקשורות לדיני עירוב!
