הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "אמר רב... אמר רב..."

עירובין  נט ע"ב - ס ע"א

בעי מיניה רב אמי בר אדא הרפנאה מרבה: סולם מכאן ופתח מכאן מהו?
אמר ליה: הכי אמר רב: סולם תורת פתח עליו.
אמר להו רב נחמן: לא תציתו ליה, הכי אמר רב אדא אמר רב: סולם תורת פתח עליו, ותורת מחיצה עליו. תורת מחיצה עליו - כדאמרן, תורת פתח עליו - בסולם שבין שתי חצירות, רצו - אחד מערב, רצו - שנים מערבין. ומי אמר רב נחמן הכי? והאמר רב נחמן אמר שמואל: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו
ולא עירבו, אם יש לפניהם דקה ארבעה - אינה אוסרת, ואם לאו - אוסרת! - הכא במאי עסקינן - בדלא גבוה מרפסת עשרה. - ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא עביד דקה מאי הוי? - במגופפת עד עשר אמות, דכיון דעביד דקה - איסתלוקי איסתלוק ליה מהכא.
 

 1.
מתעוררת בסוגייתנו שאלה מעניינת: רב נחמן אמר שתי הלכות, אחת בשם "רב", ואחת בשם "שמואל", והגמרא מקשה עליו סתירה מדברי עצמו.

1.1
משמע מכאן בפשטות שכאשר אמורא אומר הלכה בשם רבו - והניסוח בגמרא הוא "אמר רב... אמר רב..." - הוא מזדהה עימה ומסכים לה, ולכן יוצא שיש כאן סתירה על רב נחמן, שאמר דברים סותרים בשם שני רבותיו - רב ושמואל.

2.
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף נט עמוד ב:

ואקשינן ומי אמר רב נחמן הכי דסולם תורת מחיצה עליו לקולא והאמר כו'. ואף על גב דקמייתא בשם רב אמרה והא אמרה בשם שמואל, לא ניחא לן למימר דהא דשמואל היא דפליג אדרב ורב נחמן לא ס"ל אלא כההיא דרב ומשו"ה שתקיה לרבה בר אבוה דלא ליציתו עליה, דהא ודאי אילו קאי שמואל כרבה בר אבוה לא הוה ליה לרב נחמן לומר לא תציתו ליה.

מהריטב"א משמע לכאורה שהוא לא מקבל את ההנחה לעיל בסעיף 1.1, שהרי שואל הריטב"א הרי הגמרא יכלה לענות על הסתירה ולומר, שיש כאן מחלוקת בין רב ושמואל עצמם ואין בזה קושיה על רב נחמן ש"רק" הביא את דבריהם.

2.1
משמע שהריטב"א סובר שרב נחמן "רק" ציטט את דברי רבותיו - ואם כן זוהי משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב...". כלומר, כאשר אמורא אומר בשם רבו דבר הלכה, והניסוח בגמרא הוא "אמר רב... אמר רב.." הרי שיתכן [ואולי לא בהכרח] שהוא רק מצטט את רבו, ואין הכרח שהוא עצמו סובר כמותו.

2.1.1
על האמור לעיל מתעוררת שאלה, כיצד תלמיד לא מקבל את דברי רבו. ואולי אפשר לומר, שכאשר תלמיד מצטט את רבו, בזה עצמו הוא חולק לו כבוד, ובמקרה כזה רשאי התלמיד לא לקבל את דברי רבו.

3.
הריטב"א עונה על שאלתו: הרי בסוגייתנו רב נחמן אמר שלא לציית לדין שאמרו בשם "רב" ["סולם תורת פתח עליו"] מפני שרב אמר אחרת. ואם באמת שמואל אמר אחרת מרב – כפי שרב נחמן ציטט את "רב" – מדוע אמר לא לציית הרי אם רבה אמר לעשות כשמואל מדוע לא לציית!

[הערה: אולי אפשר לומר שרב נחמן עצמו באמת מכריע כ"רב" לעומת "שמואל"!]

4.
בכל אופן מכל הדיון הנ"ל מוכיח הריטב"א שרב ושמואל לא חלוקים ביניהם, ולכן הגמרא הקשתה על רב נחמן מדברי עצמו, אבל באמת התכוונה להקשות מדברי רב על דברי שמואל שהרי הם לא חלוקים, ומדוע בדברים שנאמרו בשמם הם כן חלוקים.

4.1
לפי הנ"ל מובן מדוע הגמרא הביאה את פתיחת הדיון על ידי "סיפור ארוע..." - שרב נחמן אמר לא לציית לדברי רבה שהשיב על שאלה שנשאל.