הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "אמרה חדא זימנא"; "שקיל וטרי"

עירובין  נה ע"א-ע"ב

אמר רב הונא: עיר העשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה - מודדין לה מן היתר, ואם לאו - מודדין לה מן הקשת. ומי אמר רב הונא הכי? והאמר רב הונא: חומת העיר שנפרצה במאה וארבעים ואחת ושליש! אמר רבה בר עולא: לא קשיא; כאן - ברוח אחת, כאן - משתי רוחות. ומאי קא משמע לן דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו? הא אמרה רב הונא חדא זימנא! דתנן:
נותנין קרפף לעיר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות,
ואיתמר, רב הונא אמר: קרפף לזו וקרפף לזו. וחייא בר רב אמר: אין נותנין אלא קרפף אחד לשניהם. - צריכא, דאי אשמעינן הכא - משום דהוה ליה צד היתר מעיקרא, אבל התם - אימא לא. ואי אשמעינן התם - משום דדחיקא תשמישתייהו, אבל הכא דלא דחיקא תשמישתייהו - אימא לא, צריכא.

1.
הגמרא מקשה מדוע רב הונא אמר את דינו בשתי מימרות נפרדות! ומיישבת מה החידוש בכל מימרא.

2.
יש להבדיל בין המושג בסוגייתנו "והא אמרה חדא זימנא" - שמדובר על אמוראים, לבין הביטוי "תנינא חדא זימנא" [=שנינו פעם אחת=שנינו כבר בעבר] שמדבר על דברי תנאים.
השאלה מתאימה יותר כשמדובר בשני "סתם משנה" - משנה ללא שמות תנאים - והקושי הוא על רבי יהודה הנשיא עורך המשניות: מדוע כתב דין זהה בשני מקומות במשניות.
ובעל "הליכות עולם" מציין שמצינו ניסוח זה גם כאשר הדינים בשתי המשניות נאמרו על ידי שני תנאים שונים. ואז השאלה על רבי יהודה הנשיא מדוע הוא לא כתב במשנה אחת [בלבד] את הדין הזהה בשמם של שני התנאים: "... וכן אמר..."
אולי אפשר היה להסביר את שאלת הגמרא במקרים הנ"ל כך: מדוע רבי יהודה הנשיא שיבץ שני תנאים שונים במקומות שונים כשאומרים דין זהה – וכשההלכה כמו כל אחד מהם.

3.
אולי אפש לומר את הנ"ל גם לגבי האמוראים - כבסוגייתנו - השאלה היא על רב אשי עורך הגמרא.

4.
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כח הלכה ה:

[א] כחכמים דאמרי לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות ודלא כר"מ דאמר נותנין קרפף לעיר
וכרב הונא דאמר לרבנן נותנין קרפף לזו וקרפף לזו ודלא כחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן
וכן פסק ר"ת כרב הונא אליבא דרבנן
גדול היה בחכמה ובמנין ובר סמכא יותר מחייא בר רב כדמוכח בפרק יש בערכין שהיה רב הונא מוכיחו ועוד
דאמוראי לקמן קיימא כותיה דרבא אמר רב אידי א"ר חנינא לא משולשים ממש וכו'
וכן אביי ורבינא דשקלי וטרי בההוא שינויא דלא איצטריך אלא לרב הונא ע"ש
ואמר רבינו מהר"ם נראה דהלכה כר"מ מדאפליג רבא בפרק בכל מערבין בין אילן העומד בעיבורה של עיר לעומד חוץ לעיבורה של עיר
ועוד דאמר ריב"א בפרק מי שהוציאוהו הלכה כדברי המיקל בעירובין ואפילו יחיד לגבי רבים וכו':

הוא מביא כמה כללי פסיקה בנושא שבסוגייתנו:

5.
יש מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים – הלכה כחכמים. הוא לא מפרט מדוע הלכה כחכמים. כנראה בגלל הכלל היסודי שיחיד ורבים – הלכה כרבים. אולם לאור המשך הדיון נראה שצריך לומר שהלכה כחכמים מכך שנראה שכך סוברת סוגייתנו שמביאה את דברי רב הונא שמוסב על דברי חכמים! [מוגדר כ"סוגיה כוותיה" או כ"שקיל וטרי אליביה"].

6.
הלכה כרב הונא נגד "רבי חייא בר רב" [בנו של האמורא "רב" שהיה גם רבו של רב הונא]. הנימוק הוא שרב הונא היה "גדול" יותר מרבי חייא בר רב. והוכחה היא מגמרא אחרת שמסופר בה שרב הונא הוכיח את רבי חייא בר רב. לא מובן מדוע הוא מפרט: שהיה גם גדול בחכמה, גם גדול במנין [מבוגר יותר], וגם יותר בר סמכא [כנראה שכוונתו לכך שרב הונא התקבל יותר על ידי החכמים [בני דורו ואולי גם על ידי חכמי הדורות הבאים] כמוסמך יותר.

7.
הוא מוכיח מהגמרא להלן בדף נז עמוד ב שדנה לפי רב הונא בסוגייתנו. גם כאן לפי הכלל שאם סוגיה דנה לפי אמורא מסויים – הלכה כמותו ["מדקשיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"]

8.
בדיון בסוגיה בדף נז על דברי רב הונא דנים בדעתו אביי ורבינא, ומשמע מכך, שהלכה כמותו [כנ"ל: "מדקשיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"]

9.
יש מי שפוסק כרבי מאיר נגד חכמים מפני שיש סוגיה שבה רבא דן לפי רבי מאיר [ושוב, לפי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"]

10.
"ועוד דאמר ריב"א בפרק מי שהוציאוהו הלכה כדברי המיקל בעירובין ואפילו יחיד לגבי רבים וכו'". כלומר, הלכה כרבי מאיר אפילו נגד רבים כי דעתו היא לקולא וכך פוסקים במחלוקות בעירוב.
ואם פוסקים כרבי מאיר ממילא לא קשור למחלוקת רב הונא ורבי חייא בר רב.