גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תת"ס, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף נ ע"א

בענין הפסק בין ברכת המצות לקיום המצוה

בגמרא (נ ע"א) דנו באופן ששתי בהמות, אחת מהן מעשר בהמה ואחת מהן שלמים, נתערבו ביניהן, וכדברי רבה: "יצאו שנים בעשירי, וקראן עשירי, עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה", כלומר, שיצאו שתיהן כאחת מן הדיר כאשר הגיע למנין העשירי, נמצא שקרא על שתי הבהמות 'עשירי', והדין בזה הוא, שאחת מהן היא מעשר בהמה כדין 'עשירי', והשני' שלמים כדין 'אחד עשר שקראו עשירי' (ראה בכורות ס. במשנה), והרי הן מעורבין לפנינו, ואין יודעים איזו היא העשירי ואיזו האחד עשר.

ורש"י האריך כאן לבאר שישנם כמה הבדלים בין מעשר בהמה לשלמים, וגם מכריע כיצד יש לנהוג בקרבנות אלו - שכל אחד מהם ספק מעשר וספק שלמים, וכלשונו: "ומה בין שלמים למעשר: שהשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק וכו'... משא"כ במעשר. והשתא דקראן בבת אחת, ולא ידע הי עשירי גמור, והי אחד עשר שנקרא עשירי, בעו תרוייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה. ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה, ונסכים - יביא נסכי קרבן אחד על תנאי, ויאמר אם זה שלמים יהיו על זה, ואם לאו יהיו על חבירו" (ראה תוד"ה עשירי שיטה אחרת בזה בשם רש"י בפירוש כת"י).

והנה, בדברי רש"י "ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה, דלא ליהוי ברכה לבטלה" [והיינו, כי הברכה על התנופה או על הסמיכה של כל בהמה, על הספק הוא, כי אם היא מעשר בהמה, אין שום חובה בתנופה ובסמיכה, ונמצא שיש בזה ספק ברכה לבטלה], העיר הגרצ"פ פראנק זצ"ל, אב"ד ירושלים, בספרו 'הר צבי', דלכאורה ישנה עצה נכונה לצאת מידי ספק ברכה לבטלה, שיעשה סמיכה לשתיהן כאחת - זו אחר זו, וכן בתנופה - שיניף אותן כאחת - בזו אחר זו, ותעלה הברכה על קרבן זה שיש בו חובת סמיכה ותנופה. וכתב, דמוכח מכאן, שבאם יש הפסק של מעשה פסול - והגם שאינו אלא ספק, הרי זה נחשב בין הברכה לקיום המצוה, וכמו הדוגמא שלפנינו, כי אם הקרבן שחייב בסמיכה הוא הקרבן השני, נמצא שסמיכת הראשונה הוי מעשה פסול, והרי זה נחשב כהפסק בין ברכה להמצוה, ונמצא שיש כאן ספק ברכה לבטלה.

וכתב שיש בזה נפק"מ בזה, וכמו בענין שדנו האחרונים (ראה שו"ת 'דבר אברהם' ח"א סי' לד) לגבי מי שמסתפק בספירת העומר, ועל היום שעומד בו מסופק איזה יום הוא, האם יש לספור מספק. ולאור היסוד האמור, שספק מעשה פסול - והגם שעושהו בכדי לצאת ידי ספק קיום המצוה, נחשב כהפסק בין ברכה למצוה, יש בנידון האמור משום הפסק בין ברכה למצוה, כי אם הספירה הראשונה אינה נכונה, והגם שכוונתו לקיים המצוה מספק, והספירה השניה היא האמתית, הרי הספירה הראשונה מפסיקה בין הברכה לספירה האמתית, ויש בזה חשש ברכה לבטלה.

ונציין מקום נוסף בזה, והוא כלפי השמועה דמטו משמיה של הגר"ח מבריסק זצ"ל (ראה 'אישים ושיטות', במאמרו על הגר"ח מבריסק) במעשה שהיו לו לר' חיים שני אתרוגים לסוכות, אחד של ארץ ישראל, ואחד של קורפו, הראשון היה כשר בתכלית - ללא חשש מורכב, אבל בלתי הדר, והשני היה הדר מאוד, אבל ספק פסול מחשש הרכבה, כידוע. ורצה ר' חיים ליטול את שניהם, לפי שיש בכל אחד מה שאין בחבירו, ובכן יש לדון: איזה מהם יטול ראשון ויברך עליו.? והכריע הגר"ח, שיש לברך תחילה על האתרוג מקורפו, כי אם יקח תחילה האתרוג של אר"י, הרי בלקיחתו - קיים כבר המצוה בבירור גמור, ואם כן מה יועיל כאשר יטול אח"כ את האתרוג מקורפו - בשביל לצאת ידי ההידור, שהרי הוא כאילו לא עשה ולא כלום, כי אחרי קיום המצוה לא שייך להוסיף הידור על המצוה, ונמצא שמעתה הפסיד את מצות ההידור לגמרי (ראה 'בית הלוי' ח"ב סי' מז). אולם, אם יטול קודם האתרוג מקורפו, הרי ממה נפשך, אם הוא פסול לא הפסיד בנטילתו כלום, שהרי מיד נוטל אחריו את האתרוג הכשר - מאר"י, ויוצא בו ידי חובתו, ואם הוא כשר נמצא שיש בידו גם מצות ההידור.

על הכרעה זו של הגר"ח העיר הג"ר אליעזר סילבר זצ"ל, בהערותיו שנדפסו ב'חידושי תורה וביאורים' שבסוף שו"ת 'נפש חיה' (מהדו' נ"י תש"ו, סי' א סוד"ה ובג"נ), מדברי רש"י הנ"ל, כי ההכרעה ליטול תחילה האתרוג מקורפו, שאם הוא מורכב ופסול לא הפסיד בנטילתו כלום שהרי מיד נוטל אחריו האתרוג הכשר, אינה פשוטה כלל, שהרי יש בזה חשש הפסק בין ברכה למצוה, וספק ברכה לבטלה הוא, כי אם האתרוג פסול, הרי הפסיק בלקיחתו בין הברכה ללקיחת האתרוג הכשר, וברכתו לבטלה היא. וכתב שהציע את הדברים לפני הגאון מראגטשוב זצ"ל, והסכים עמו.

בספר 'מקראי קודש' (סוכות ח"ב סי' ט), הביא שהערה זו העירו בשמו של המחבר הגרצ"פ פראנק ע"ה להגרי"ז מבריסק זצ"ל, ואמר ליישב הכרעת אביו הגר"ח, שהרי מצרפים את הלולב בכל פעם בלקיחת האתרוג, והתחלת המצוה היא על ידי הלולב מיד ללא הפסק, ואילו לקיחת האתרוג נחשבת כאמצע המצוה, ובאמצע עשיית המצוה אין קפידא אם יפסיק [והביא, שכן אמר גם הגרי"ש אלישיב זצ"ל].

אמנם, הגרצ"פ פראנק (שם) העיר בזה מדברי הרמ"א (או"ח סי' תרנא סי"ב) על מה דאיתא בשו"ע: "ואם היו ארבעתן מצויים אצלו ונטלם אחד אחד, יצא", וכתב הרמ"א: "ובלבד שיהיו כולם לפניו, ויטול הלולב תחלה ויברך על הלולב ודעתו גם על האחרים, ואם סח ביניהם, צריך לברך על כל אחד בפני עצמו". מבואר, שהפסק באמצע המצוה מחייב ברכה כשלעצמה, ומאחר שמעשה פסול נחשב כהפסק - כדברי רש"י, הרי הפסק גורם שנטילת האתרוג תהא בלי ברכה, ומפסיד ברכת המצות מן האתרוג, וחזרה ההערה על הכרעת הגר"ח למקומה. (וע"ע בשו"ת 'ציץ אליעזר' ח"ו סי' לט בתשובתו אל הג"ר ישראל וועלץ ז"ל, מה שנו"נ כעין זה עם הגרצ"פ פראנק ז"ל והגר"י אברמסקי ז"ל. וע"ע שו"ת 'יביע אומר' ח"ה או"ח סי' ד).