תחילת ניסה נפילה
עירובין מה ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת.
תניא נמי הכי: נכרים שצרו וכו'. במה דברים אמורים - כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות - יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש - יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת".
פירש רש"י: "לספר - עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות, יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם".
וקשה, אם קיים חשש שילכדוה, הרי שכבר קיימת סכנה לתושביה, ולמה לי הטעם שמשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם?
אלא שלא מדובר באופן של סכנה לתושבים. ואף על פי כן, כיון שיצליחו לגזול קש ותבן מעיר הסמוכה לספר, אין הדבר נחשב להצלחה של גניבה אלא לנצחון של כיבוש. לא המשטרה היא שנכשלה אלא הצבא. ותחילת ניסה נפילה – מתוך כך יתמלאו ברוח גבורה (תוספות בבא מציעא דף קו ע"א ד"ה מתיב רב ששת) ויעורו להמשיך וליכבוש בארץ.
וכדברי המשנה במסכת סוטה דף מד ע"א: "(דברים כ, ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, ובעקיבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור - הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנאמר: (שמואל א ד, יז) נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, ולהלן הוא אומר: (שמואל א לא, א) וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וגו'".
וכן אמרו לענין עיר הנדחת, במסכת סנהדרין דף טז ע"ב: "וסמוכה לספר - אפילו אחת אין עושין. מאי טעמא - שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל".
וקשה, כיון שהחשש הוא "שלא יכנסו עובדי כוכבים" כלשון הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים ד, ד, הרי שקיימת עצה! קודם יבצרו את הגבול לפנים מאותה העיר, ואחר כך יעשוה עיר הנדחת!
ועוד קשה, שאמרו "שמא ישמעו נכרים", ולא "שמא יכנסו נכרים", כלומר שהחשש הוא בעצם שמיעתם!
אלא שכיון שישמעו שנפלה ונכבשה אותה העיר לפניהם, כבר יחשבו בליבם שאלהיהם עמם ומזלם צולחם ועומדים הם לנחול נצחונות נוספים. וכפי דעתם במגילת אסתר ו, יג: וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו.
