סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 823
"מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אילעי מהלך אחריו"
עירובין סד ע"ב
מספרת שם הגמ' שמצא גלוסקין [עוגה] בדרך, צוה ר"ג על תלמידו ר' אילעי להרים את הגלוסקין מן הדרך. בהמשך מצא נכרי אמר ר"ג לנכרי מבגאי (שמו של הגוי) טול את הגלוסקין מר' אילעי. שאל ר' אילעי את הנכרי: מהיכן אתה, אמר לו מעיירות של בורגנים, מה שמך? מבגאי שמי. המשיך ר' אילעי לשאול: כלום הכירך ר"ג מעולם, אמר לו: לאו, באותה שעה למדנו: שכיוון ר"ג ברוח הקודש (דאל"כ מניין ידע ר"ג את שמו של הגוי).ממשיכה הגמ': ושלושה דברים למדנו באותה שעה. א) שאין מעבירין על האוכלין (מתוך כך שר"ג הקפיד להרים את הגלוסקין לומדים שאסור להעביר על האוכלין, ויש להרימם כדי לחזק את רגש הכבוד לאוכלין. ב) למדנו שהולכים אחרי רוב עוברי דרכים (מתוך כך שר"ג לא התיר לר' אלעי לאכול מן ה"גלוסקין, אלא דווקא לתת לגוי, משום שאנו הולכים אחרי רוב עוברי דרכים שהם גויים, ממילא לאותה גלוסקין יש דין של פת נכרי, ולכן ציוה ר"ג רק להרימה ולא לאוכלה). ג) למדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה, (ספור המעשה היה סמוך אחר הפסח ואם חמצו של נכרי שעבר עליו הפסח היה אסור בהנאה, לא היה רשאי ר' אילעי לתת מתנה לאותו מבגעי, משום שדבר שאסור בהנאה אסור גם בנתינת מתנה לגוי, משום הכרת הטוב שמקבל המתנה מיחס לנותן).
תוס' במקום ועוד ראשונים מקשים קושיא חזקה: וא"ת - איך נתן ר"ג והרי דרש רבי יהודה במסכת ע"ז "לא תחונם לא תתן להם מתנות חינם", אסור לתת שום מתנה לגוי, ואיך ציוה ר"ג על ר' אילעי לתת את הגלוסקין כמתנה לאותו מבגאי. עונים התוס' 2 תירוצים: א. "י"ל - שמא לא סבר לה ר"ג להא דר"י", יתכן שר"ג חולק על דעתו של ר"י וסובר שאין איסור לתת לגוי מתנת חינם, את הפסוק: "לא תחונם" יכול ר"ג לדרוש לשאר ענינים הנדרשים שם במס' ע"ז. למשל: יש מי שסובר שהאיסור הוא למכור קרקע לגוי, ואסור לתת לגוי חניה בקרקע, אותו מ"ד לומד את פשר המילה "לא תחנום" מלשון חניה.
ממשיכים התוס': "א"נ, כיון שהיה העכו"ם מתלוה עמהם בדרך מותר דחשיב כמוכר לו", כל הדין שאסור לתת מתנה לגוי דווקא במתנת חינם, אבל כאשר הגוי עשה איזה שהוא שרות ליהודי, מותר לתת לו תמורה לשרות. עצם הלווי בדרך של אותו מבגעי הצדיק כבר את נתינת המתנה, מתנה זו כבר לא נקראת מתנת חינם.
הגרע"א בדרוש וחידוש מקשה קו' עצומה: הגמ' מסיימת את הסיפור עם ר"ג "ושלושה דברים למדנו באותה שעה" לפי תוס' היה עלינו לדייק חידוש נוסף, לפי התי' הראשון היה עלינו לומר ודבר נוסף למדנו באותה שעה שמותר אליבא דר"ג לתת מתנת חינם לגוי, ולפי התי' השני: היה על הגמ' לומר ולמדנו - שמותר לתת לגוי מתנה כאשר הוא מתלווה ליהודי, הרי חידוש גדול חידשו תוס' אליבא דהתנהגותו של ר"ג, ומדוע לא הסיקה הגמ' חידושי דינים אלו מתוך התנהגותו של ר"ג. הגרע"א נשאר בקושיתו בצע"ג. האימרי אמת מגור מביא כאן תי' נפלא: כאשר תוס' מוסיפים א"נ אין כוונת התוס' לומר שהתי' השני אינו סובר כתי' הראשון, א"נ - כוונתו לומר - יש אפשרות לומר כך ויש אפשרות לומר כך, שני התירוצים נובעים מאותו תרצן. ברגע שיש לי אפשרות לומר כתי' הראשון או כשני, שוב לא יכלנו לומר "למדנו באותה שעה", שהרי אף אחד מהמסקנות אינו מוכח, אם נרצה להוכיח מתוך סיפור המעשה שמותר לתת לגוי מתנת חינם נוכל לדחות אולי כוונת ר"ג כתרוץ השני שמשום הלווי של הגוי יש הצדקה לנתינת המתנה, ולחילופין אם נרצה להסיק מתוך סיפור המעשה שמותר לתת לגוי מתנת חינם כאשר הוא מתלווה, נוכל לדחות מסקנה זו ולומר: אין ראיה, דילמא פליג ר"ג על דברי ר"י, כך שאין אפשרות להסיק לא כתירוץ הראשון ולא כתירוץ השני, משום שאותו תרצן נתן לנו את שני האפשרויות, וברגע שיש 2 אפשרויות אין לנו אפשרות להסיק שום מסקנה שהיא.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
