סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 823
"אמר רבי אבא בר כהנא כל המשגר מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם שנאמר וכו'"
עירובין סג ע"א
ובמרדכי פ"ק דב"ב סי' תק"ב הביא גמרא זו וכתב בזה: מכאן שלא יתן אדם כל צדקותיו לקרובו אחד ולהניח שאר קרובים, גם לא לאדם אחד ולא לשאר בני אדם. והמחלק צדקה צריך להזהר שלא ירבה לקרובו יותר משאר בני אדם, כההיא דפרק כל כתבי, "דאמר ר' יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה" ופרש"י שהמחלק מרבה לקרוביו וגוזל שאר עניים עכ"ל. וכ"פ בשו"ע יו"ד סי' רנ"ז ס"ט: לא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד. ושם בסי י': המחלק צדקה צריך להזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר עניים ע"כ.
ומפורש א"כ במרדכי ושו"ע דהא דלא יתן כל מתנותיו לכהן אחד הוא אף גבי צדקה, ולא דווקא גבי מתנות כהונה כפשטות לשון הגמ' 'מתנותיו'. וכן פירש הרמב"ם באבות (פ"ג מט"ו): והכל לפי רוב המעשה. שאינו דומה החולק מאה זהובים לצדקה במאה פעמים, לנותן אותה לעני בפעם אחת. אמנם בלחם שמיים להיעב"ץ באבות שם כתב דאדרבה עדיף יותר ליתן אותם לעני אחד. והא דאמרי' בעירובין שם דכל הנותן מתנותיו לעני אחד מביא רעב לעולם, היינו דווקא התם דאיירי במתנות כהונה לפי שהכהן יש לו ליטול בבתי הגרנות הרבה ויש לו די סיפוקו משא"כ בצדקה. ודבריו אלו הם להדיא דלא כהמרדכי והשו"ע שפסקו כן אף לגבי צדקה, וכ"כ במג"א סי' תרצ"ה סקי"ב גבי מתנות לאביונים דמצוה לחלק, ובמחצה"ש שם הביא מדברי הב"ח דמי שיש לו מאה זהובים ליתן לעניים שגדול שכרו שיחלקם למאה עניים מאשר יתן הכל לעני אחד או ב' כי זה שנתן למאה עניים החייה מאה נפשות וכו' עכ"ל. ועי' בחת"ס חו"מ סי' ק"מ.
עוד חידש היעב"ץ שם דדווקא בכהן עשיר הוא דאמרו דמביא רעב לעולם. משא"כ בכהן עני וודאי לא אמרו כן, אכן בתוס' כתובות כ"ו. סד"ה "אין" ובקידושין כ"ז ד"ה "נתון" מבואר שלא כדבריו ושאף בכהן עני הוא יעו"ש. (עי' בשו"ת מנחת יצחק). ובס' עלינו לשבח ("במדבר" תשו' קמ"א) הביא מהגר"ח קנייבסקי שליט"א בעיקר מש"כ הרמב"ם הנ"ל באבות בפירוש והכל לפי רוב המעשה, שאינו דומה החולק מאה זהובים לצדקה במאה פעמים לנותן אותם לעני בפעם אחת. וכ' שם דאולי דברי הרמב"ם אמורים כשמצוקת העניים שווה וכולם באותה דרגת העוני, אבל עדיין לא שמענו שגם באופן שמצוקת חמישים העניים היא גדולה יותר מהעניים האחרים.
אכן הביא שם ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאמר דמאחר וכל המאה עניים, ולכולם מגיע צדקה, אין טעם לתת רק לאלה שהם עניים ביותר, אלא יש לחלק לכולם, משום שהתורמים חייבים בפרנסת כולם.
(שא"ח)
