הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכתא"; "הלכה כרב באיסורים"; "סוגיה כוותיה"
עירובין מב ע"ב - מג ע"א
אמר רב: הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה. ושמואל אמר: הלכתא כרבן גמליאל בספינה, אבל בדיר וסהר - לא.
דכולי עלמא מיהת הלכה כרבן גמליאל בספינה, מאי טעמא? - אמר רבה: הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום. רבי זירא אמר: הואיל וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע...
אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא דבמהלכת לא פליגי, ממאי - מדקתני. מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים; רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה, ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן. אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי - היינו דקתני רצו - דילמא עמדה. אלא אי אמרת פליגי - האי רצו להחמיר? איסורא הוא!
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני ספינה, דומיא דדיר וסהר. מה דיר וסהר - דקביעי, אף ספינה נמי - דקביעא.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: - הלכתא כרבן גמליאל בספינה, הלכתא - מכלל דפליגי? - אין, והתניא: חנניא (בן אחי רבי יהושע) אומר: כל אותו היום ישבו ודנו בדבר הלכה, אמש הכריע אחי אבא: הלכה כרבן גמליאל בספינה, והלכה כרבי עקיבא בדיר וסהר.
כללי ההכרעה בסוגיה:
1.
"רב" קבע הלכה כרבן גמליאל בכל דבריו.
2.
שמואל קבע הלכה כרבן גמליאל רק בספינה ולא בדיר וסהר.
3.
רב אחא קבע הלכה כרבן גמליאל בספינה, ומשמע שפסק כרבן גמליאל רק בספינה וזה כדעת שמואל.
3.1
וקשה, מדוע רב אחא לא אמר במפורש שהלכה כשמואל שפסק כרבן גמליאל רק בספינה!
4.
הגמרא מביאה סיוע לרב אחא ["והתניא" – סיוע, כדברי רש"י "בניחותא"] מברייתא שמשמע בה שרבי יהושע הכריע [רק] כרבן גמליאל בספינה וכרבי עקיבא בדיר וסהר.
5.
בפשטות, משמע מכל מהלך הסוגיה שהלכה כפסיקת "שמואל"!
6.
תוספות מסכת עירובין דף מג עמוד א:
... ומה שפירש רשב"ם שמי שנכנס בספינה בשבת אין לו אלא ארבע אמות אין נראה
דקיימא לן כרב דאמר אפילו דיר וסהר דלא שבת באויר מחיצות הלכה כר"ג
תוס' פוסק דווקא כרב.
7.
המשך תוס':
מדפריך לקמן (עירובין דף מד.) בפשיטות גבי נחמיה בן חנילאי פשיטא דבלא מלו גברי עסקינן דאי בדמלו מאי תיבעי והאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר
ולקמן (עירובין דף מז:) נמי גבי הנהו דכרי דאתו למברכתא דחשבינן כל העיר כארבע אמות היינו כרב
התוס' מוכיח שהלכה כרב שפסק כרבן גמליאל בכל דבריו. ונראה להסביר: מפני שמפשט מהלך סוגייתנו לא משמע כך [כפי שהוסבר לעיל] לכן תוס' מוכיח ממקומות אחרים בש"ס.
8.
התוס' מוכיח משני מקומות שמשמע מ"סתמא דגמרא" שהלכה כרב. מכיוון שבאותן שתי סוגיות יש הנחה מוקדמת כדינו של רב. מתאים למושג ולכלל של "סוגיה כוותיה".
8.1
על פי תוס' זה נראה לחדש: שהוכחה מתוך "סתמא דגמרא" חזקה יותר מקביעת הלכה מפורשת של אמוראים! ויותר מכך: הגמרא הביאה פסק שרב אחא אמר לרב אשי [שהיה "עורך הגמרא"], ובכל אופן תוס' פוסק על סמך "סתמא דגמרא". מוכח מכאן ש"סתמא דגמרא" נערכה אחרי תקופת רב אשי והיא המחייבת להלכה הסופית [מעניין שדוד הלבני, בספרו "מקורות ומסורות" - על סוגייתנו - לא מתייחס לזה]
9.
המשך תוס':
אף על גב דרב חננאל פסיק כשמואל
והביא ראיה מחנניה דאמר אמש הכריע (בן) אחי אבא כו'
רבנו חננאל פסק כשמואל שפסק כרבן גמליאל רק בספינה והביא ראיה מדברי חנניה שהביא את הכרעתו של רבי יהושע כשמואל.
10.
המשך תוס':
אין הלכה כן דהא אמרינן בשבת פרק כירה (שבת דף מ.) הכרעה דברייתא לאו הכרעה היא
תוס' חולק על רבנו חננאל ואומר שהכרעה של תנא בברייתא איננה מחייבת! כמובן שכוונתו היא שברייתא לא מחייבת אחרי שאמורא פסק "הלכתא" [בדף הקודם נאמר בגמרא ביטוי דומה "הלכה כ..." – מה ההבדל?].
10.1
ודבר זה קשה מאד! הרי בש"ס מקשים פעמים רבות על אמורא וכן מביאים הוכחות לדברי אמורא [כמו "תניא כוותיה ד..."] ונגד חברו ומדוע דווקא בסוגייתנו אין בזה הכרעה?
10.2
אלא יש לומר, ששיטת תוס' כאן היא, שהביטוי "הלכתא" בדברי רב נאמרו על ידי חכם מאוחר -"עורך הגמרא", ולכן דבריו נאמרו כבר אחרי שידע מדברי הברייתא וזכותו להכריע אחרת!
11.
המשך תוס':
ועוד דאחי אבא רבי יהושע והחולק אינו יכול להכריע
נימוק נוסף שאין לפסוק כרבי יהושע, כי רבי יהושע עצמו היה בין החולקים בברייתא!
12.
המשך תוס':
וכן פסק רב אלפס דקיימא לן כרב באיסורי
הרי"ף פוסק כרב שהלכה כרבן גמליאל בכל שלושת המקרים מפני שהכלל הוא "הלכה כרב באיסורים" [כשרב נחלק על שמואל].
12.1
מדברי הרי"ף ברור שהכלל שהלכה כרב נגד שמואל [באיסורים] תקף לא רק כאשר מדובר בסברות של עצמם [אליבא דנפשייהו], אלא גם כשהם חלוקים כמי לפסוק במחלוקת תנאים.
13.
ולפי כל הנאמר לעיל, שראינו הרבה כללי פסיקה, נראה לומר שבסופו של דבר - לפי הרי"ף - כנראה, שהכלל של הלכה כרב באיסורים נגד שמואל הוא הכלל "הסופי", או שהוא הכלל החזק יותר, או שהוא הכלל ה"מאוחר" יותר שנקבע והוסכם על ידי סוף חכמי התלמוד, או על ידי העורכים המאוחרים יותר - סבוראים/ גאונים!
