הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כרבי אליעזר בן יעקב"; "שמע מינה"
עירובין מב ע"א
אמר רב פפא: פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו, אפילו במזיד - לא הפסידו את מקומן. מאי טעמא - אנוסין נינהו.
איתיביה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא:
רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין, עד שיחזרו למקומן שוגגין. בשוגג - אין, במזיד - לא! –
תנאי היא, דתניא: פירות שיצאו חוץ לתחום, בשוגג - יאכלו, במזיד - לא יאכלו.
רבי נחמיה אומר: במקומן - יאכלו, שלא במקומן - לא יאכלו. מאי במקומן? אילימא במקומן במזיד, והא קתני בהדיא: רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין. בשוגג - אין, במזיד - לא! - אלא לאו במקומן בשוגג, וחסורי מחסרא והכי קתני: פירות שיצאו חוץ לתחום, בשוגג - יאכלו, במזיד - לא יאכלו. במה דברים אמורים - שלא במקומן, אבל במקומן - אפילו במזיד יאכלו.
ואתא רבי נחמיה למימר: אפילו במקומן נמי, בשוגג - אין, במזיד - לא. - לא, במזיד במקומן - דכולי עלמא לא פליגי דאסור.
והכא - בשוגג שלא במקומן פליגי,
תנא קמא סבר: בשוגג שרי שלא במקומן,
ורבי נחמיה סבר: אפילו שוגג, במקומן - אין, שלא במקומן - לא. –
והא מדקתני סיפא: רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין. שוגג - אין, במזיד - לא. מכלל דתנא קמא סבר: במזיד נמי שרי, שמע מינה.
1.
בסוגיה מובא דינו של רב פפא, והגמרא מקשה עליו מברייתא שבה רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב לא סוברים כמותו.
2.
והגמרא ממשיכה, שדינו של רב פפא הוא כתנא קמא בברייתא אחרת [והיא לא הסיפא של הברייתא הראשונה – כפי שנראה הגיוני - ראה "מתיבתא", הערה ה].
3.
תוספות מסכת עירובין דף מב עמוד א:
מכלל דתנא קמא במזיד נמי שרי - נראה דהלכתא כתנא קמא
התוס' פוסק כתנא קמא. רק אחר כך הוא אומר שזה בגלל שרב פפא סובר כמותו כשהגמרא אמרה לגבי דינו של רב פפא "תנאי היא". אבל בשלב הראשון התוס' מכריע כתנא קמא כנראה בגלל שהגמרא אומרת על ההסבר בדינו של תנא קמא "מכלל דתנא קמא סבר... שמע מינה"! כלומר, מסקנה של "שמע מינה" על דעה מסויימת בסיומו של דיון בסוגיה משמיענו שכך הלכה - ונפסק כנראה על ידי "סתמא דגמרא" או על ידי "עורך הגמרא".
4.
המשך תוס':
ואף על גב דקיימא לן משנת רבי אליעזר קב ונקי
תוס' שואל: לכאורה צריך לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב מפני הכלל שהלכה כמותו מפני שמשנתו היא "קב ונקי".
4.1
בש"ס נקבע: "משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי" (יבמות דף מ"ט ע"ב וברש"י שם "בכל מקום שנזכר הלכה כמותו") ר' אלעאי (אבי ר' יהודה בר אלעאי) קיבל ממנו (פסחים ל"ט ע"א).
4.2
אבל היה עוד תנא בשם זה:
רבי אליעזר בן יעקב ב' - תנא בדור הרביעי מתלמידי ר"ע (ירו' חגיגה פ"ג ה"א). נמנה ששי מבין שבעת תלמידי ר"ע המוזכרים שם. מסר בשם רבי פנחס בן יאיר חתנו של רבי שמעון בר יוחאי (מד' תהלים ספל"ב).
נמנה עם חכמי אושא שנתכנסו אחר מרד בר כוכבא (שהש"ר פ"ב ה').
מצינו שחלק עם ר"מ (ר"ה דףד' ע"ב), ולפי פרש"י (יבמות דף צ"ג א' - ד"ה ורב) קיבל ממנו רבי מאיר.
5.
והרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלח עמוד א:
אבל היכא דאמרי' משנה היינו נמי ברייתא, כדאמרי' בעלמא (גיטין דף סז) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומשו"ה קי"ל כותיה בין במשנה בין בברייתא.
כלומר, הרשב"ם אומר שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב גם במשנה וגם בברייתא.
6.
המשך תוס':
הכא לא קיימא לן כוותיה אלא כרבנן
כיון דסבר רב פפא כרבנן
התוס' מכריע בסוגייתנו כתנא קמא מפני שרב פפא סובר כמותו.
אבל קשה: מדוע רב פפא נהג בניגוד לכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב [בהנחה שכלל זה כבר היה ידוע בדורות שלפניו]
6.1
אלא יש לומר שבאמת עיקר הוכחת תוס' היא מלשון ה"סתמא דגמרא" ".. שמע מינה" [כדברינו לעיל]. ולעורך הגמרא היתה "זכות" לחרוג מכללי הפסיקה!
7.
ונראה לומר: אולי בסוגייתנו מדובר ברבי אליעזר בן יעקב ב' שחי בתקופת תלמידי רבי עקיבא, וההוכחה היא מכך שהוא מוזכר יחד עם רבי נחמיה שהיה תלמיד רבי עקיבא. ובברייתא הראשונה נאמר: "רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב..." - וברור שחיו באותו דור, כי אם מדובר ברבי אליעזר בן יעקב הקדום יותר מדוע הוא מוזכר אחרי רבי נחמיה.
ואם אמנם כך - שלא מדובר ברבי אליעזר בן יעקב הראשון שעליו נאמר שהלכה כמותו - ממילא אין הכרח שהלכה כמותו. ורק מפני שבברייתא מוזכרים שניהם והם אולי "רבים" ובכל זאת גם "תנא קמא" נחשב כרבים ולכן רב פפא פסק כמותו!
