הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "ולא הודו לו חכמים"
עירובין לט ע"א-ע"ב
משנה.
רבי יהודה אומר: ראש השנה, שהיה ירא שמא תתעבר - מערב אדם שני עירובין, ואומר: עירובי בראשון למזרח, ובשני למערב. בראשון למערב ובשני למזרח, עירובי בראשון, ובשני כבני עירי. עירובי בשני, ובראשון כבני עירי. ולא הודו לו חכמים.
ועוד אמר רבי יהודה: מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון, ואוכלה בשני. וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני, ולא הודו לו חכמים.
רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר: החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר, ולמחר הוא אומר: אם היום אם אמש,
ולא הודו לו חכמים
1.
מדוע לא נאמר במשנה מה אומרים חכמים אלא נאמר רק באופן שלילי : "ולא הודו לו חכמים".
2.
ויש לומר שמדובר כאן בחכמים שהיו בבתי הדין של רבי יהודה [רבי יהודה בר אילעי] ולפניו, החכמים שהיו בבית דינו של רבי דוסא בן הורכינס. ולכן לדעתם נשאר דעת יחיד.
3.
ומדוע רבי דוסא מוזכר בסוף המשנה למרות שקדם לרבי יהודה בר אילעי? התשובה כנראה פשוטה: דברי רבי יהודה קשורים למסכתנו - עירובין - וכהמשך לדינים הקודמים, ואילו דברי רבי דוסא עוסקים בדיני תפילה בראש השנה.
4.
בגמרא:
גמרא. מאן לא הודו לו? - אמר רב: רבי יוסי היא. דתניא: מודים חכמים לרבי אליעזר בראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר, מערב אדם שני עירובין, ואומר: עירובי בראשון למזרח ובשני למערב, בראשון למערב ובשני למזרח. עירובי בראשון, ובשני כבני עירי. עירובי בשני, ובראשון כבני עירי. רבי יוסי אוסר. אמר להן רבי יוסי: אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה, שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש?
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף לט עמוד ב
ורבנן התם כי היכי דלא לזלזולי ביה.
הגמרא מזהה שהחכמים שמוזכרים בביטוי "לא הורו לו חכמים" - לגבי הדין הראשון במשנה - הוא "רבי יוסי".
5.
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף לט עמוד א:
גמ' מאן לא הודו לו אמר רב ר' יוסי היא. פי' ושנאוהו במשנה בלשון חכמים לפי שהלכה כמותו ותנא דברייתא פריש דר' יוסי היא.
אומר הריטב"א [וכן מובא ב"מתיבתא", הערה מג] שלא מפורש שמו במשנה כי הלכה כמותו ולכן הוזכר בשם "חכמים".
6.
לגבי זהותם של "חכמים" ראה יד מלאכי כללי התלמוד כלל תו:
מאן חכמים ר' פלוני, משמע דהיכא דאיתמר האי לישנא בגמרא לאו למימרא דיחידאה הוא ולא קי"ל הכי אלא אדרבא אשמועינן תלמודא דאע"ג דסברא יחידאה היא הכי קי"ל ולמדך דחכמים דקתני מתניתין אין זו סברת רבים אלא יחידאה היא ורבים קבלו מאותו יחיד סברא זו ומשום הכי הלכה כמותו והיינו דאפקה רבי בלישנא דחכמים
וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים פ"ו וז"ל אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם
ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים
ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים ר"פ ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההוא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד עכ"ד
ואתה למד מדבריו שאם לא היו המקבלים ממנו רבים לא מפקינן לה בלשון חכמים, אבל צריך לבאר דלפעמים הגם שלא היו המקבלים ממנו רבים מ"מ שנאה רבינו הקדוש בלשון חכמים להיות שטעם אותו יחיד הסכימו בו בני ישיבת רבי שטעמו נכון וברור לפסוק כמותו והיינו דאמרינן בפרק כסוי הדם דף פ"ה א' א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים ודברי ר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים ע"כ וזה ככל הסתמיות דמתני' שסתם כן אף שהם דברי יחיד מצד שנראה לו לר' לפסוק כמותו וכמ"ש רש"י ז"ל בסוף פ"ב דמציעא דף ל"ג ב' וז"ל וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאם סתם כדי לקבוע הלכה כמותם ע"כ...
הוא מסביר – על פי הרמב"ם - שיש 3 פירושים למושג "חכמים":
7.
אפשרות א: חכם גדול אמר את הדין והמשנה/ברייתא מכנה אותו חכמים - הלכה כמותו. זוהי "עריכה" של רבי יהודה הנשיא שהכריע, שהלכה כמותו.
8.
אפשרות ב: באמת היתה קבוצת חכמים - ולא מתאים בהקשר של הביטוי "מאן חכמים" [רק נעיר שלא מצינו בש"ס שהגמרא עונה על שאלה של "מאן חכמים" בכך שהיא מביאה כמה שמות של חכמים כקבוצה!]
9.
אפשרות ג: באמת חכם יחיד אמרה, ובפועל היו חכמים רבים שקיבלו ממנו והסכימו לדעתו של אותו יחיד.
10.
לפי הנ"ל נראה, שמלשון הריטב"א בסוגייתנו הכוונה היא לאפשרות א. אם כי ב"מתיבתא", הערה מג, משמע שהכוונה היא לאפשרות 3.
11.
ונראה לומר: כיון שבמשנתנו נאמר "ולא הודו לו חכמים" הרי שמתאים יותר לאפשרות 3, שרבי יוסי הוא החולק על רבי יהודה וחכמים רבים קיבלו את דעת רבי יוסי - שמפורשת בברייתא - משום שלא הודו לרבי יהודה!
