הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "איפוך" 2

עירובין  לז ע"א-ע"ב

דתנן: הלוקח יין מבין הכותים
אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני - ומיחל ושותה מיד, דברי רבי מאיר. רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין. עולא אמר: ליתא לאיו ממתניתין. ואלא הא דקתני רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין? - עולא זוזי זוזי קתני: דברי רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין.
- וסבר רבי יוסי אין ברירה? והתנן, רבי יוסי אומר: שתי נשים שלקחו את קיניהן בעירוב, או שנתנו קיניהן לכהן - איזהו שירצה כהן יקריב עולה, ולאיזה שירצה יקריב חטאת! - אמר רבה: התם כשהתנו. - אי הכי מאי למימרא? - קא משמע לן כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: אין הקינין מתפרשות
אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשית כהן. ואכתי, סבר רבי יוסי אין ברירה?
והתניא: עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת - אינו צריך לעשר, דברי רבי יוסי. וחכמים אומרים: צריך לעשר! - איפוך.
תא שמע: האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס, רבי יוסי אומר: מחולל! - איפוך, אימא: רבי יוסי אומר לא חילל.
ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא? איפוך חדא מקמי תרתי! - הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא: ומודה רבי יוסי באומר מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס - שחילל. מדקאמר הכא שחילל - מכלל דהתם לא חילל.

1.
הגמרא קובעת שיש שתי ברייתות שיש לבצע בהם "איפוך", כדי שיצא שרבי יוסי יסבור ש"אין ברירה", כפי שהוא סובר בברייתא הראשונה.

2.
על כך שואלת הגמרא: "ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא? איפוך חדא מקמי תרתי! - הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא:..."
מקשה הגמרא: מדוע אתה משנה גירסא בשתי ברייתות כדי ליישב ברייתא בודדת אחרת, הרי ראוי לבצע להיפך: לשנות גירסא בברייתא אחת כדי להתאימה למשתמע בשתי ברייתות אחרות!

3.
עונה הגמרא: את הברייתא השניה חובה לשנות כי יש בה לכאורה סתירה פנימית, וממילא יוצא שמלבד ברייתא זו משנים רק ברייתא אחת "לטובת" הברייתא הראשונה וזה לגיטימי!

4.
ויש לבדוק לפי סוגיה זו את משמעות הביטוי "איפוך". ראה בהרחבה על "איפוך" ב"דברי סופרים", א' סופר, סימן כו, ובעיקר אצל "בית אהרן", כרך ט, עמוד רל:

...דאפשר וכהטעם דכיון דחזינן תרי ברייתות היפך המשנה יש לנו לומר שגירסת המשנה בטעות אם שטעו התלמידים בגרסתם או שבזקנותו חזר בו,

ובעל יבין שמועה הוסיף דכיון דמסדרי המשניות היו רבים ר"ח ור' אושעיא ובר קפרא ואשכתן שתי ברייתות שאומרות ענין אחד אפילו שני ענינים דמחד מינייהו ידעינן חברי' דאיכא למימר דבל חדא ברייתא ממחבר אחר א"כ דוחק לומר דהשני מחברים בשתי הברייתות טעו אבל גבי משניות דהכל הוא רבי שסתם מה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי כיון שהמחבר אחד.
והוציא ג"כ מד' הרא"ש פ' בכל מערבין אהא דתניא הלוקח יין מבין הכותים דכיון דבחדא ברייתא נקיט לישנא דמתניתין ממש א"כ אלימא במתניתין ובא לומר דלא מפכינן...

כוונתו לומר שיש עדיפות לשתי ברייתות על פני ברייתא אחת אחרת מפני שלא סביר ששני מחברים שונים [מחברי הברייתות] טעו אותה טעות. ואם דבר כזה היה קורה במשנה לא שייך לומר "איפוך" כי עורך המשנה היה אחד - "רבי" - ולא רבים.

5.
בכל אופן נלמד מכל הדיון כאן שכאשר מבצעים "איפוך" אין הדבר נובע ממסורת קדומה שהיתה ידועה שהגירסה כאן היא טעות.

5.1
אמנם ניתן עדיין לומר שמי שטוען "איפוך" מסתמך על מסורת קדומה - כמו בדף הבא, שכך אומרת הגמרא על "רב" ש"גמרא גמיר לה" - דהיינו, היתה לו מסורת אחרת.