סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "תרגמא"; "ואיבעית אימא"

עירובין  כח ע"א


אמר רבי יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מערבין בפעפועין ובחלגלוגות. ובגודגדניות, אבל לא בחזיז, ולא בכפניות.
ובגודגדניות מי מערבין? והתניא: גודגדניות, מרובי בנים - יאכלו, חשוכי בנים - לא יאכלו ואם הוקשו לזרע - אף מרובי בנים לא יאכלו. –

תרגמא אשלא הוקשו לזרע, ומרובי בנים.
ואיבעית אימא: לעולם לחשוכי בנים - דהא חזו למרובי בנים. מי לא תנן: מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. אלמא: אף על גב דלא חזי להאי - חזי להאי. הכא נמי: אף על גב דלא חזי להאי - חזי להאי.
ואיבעית אימא: כי קאמר רב - בהנדקוקי מדאי.

הגמרא מביאה מימרא של רב שמערבין בגודגדניות [עשב שבני אדם אוכלים רק בשעת הדחק], ומקש עליו מברייתא, ומיישבת בשלושה אופנים.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שפו סעיף ה:

בכל מיני מאכל משתתפין, חוץ מגודגדניות (יח) שהוקשו לזרע (יט) ותבלין (כ) ופולין יבשים, (כא) ולא בעלי בצלים (כב) שלא גדלו אורך זרת, (כג) ולא בכמהין ופטריות, (כד) ולא בכפניות, (כה) ד ולא בעדשים, ולא בחטים ושעורים, ולא בירק (כו) שהוא ה בשיל ולא בשיל, (כז) ולא במים לבדו ולא במלח לבדו, (כח) אבל אם עירבם יחד משתתפין בהם. וי"א דדוקא (כט) כשנתן לתוכן שמן. * וי"א (ל) שמערבין בתבלין.

מהשולחן ערוך משמע שלא מערבין בגודגדניות שהוקשו לזרע –
משנה ברורה סימן שפו ס"ק יח:

(יח) שהוקשו לזרע - ר"ל שהוקשו הקלחים [יט] כעץ שכבר צמח בהם זרע וקשים לאכילה:

ונראה מכך שהוא פוסק כהסבר הראשון בגמרא ביישוב הקושיה על רב. ונראה לי לומר, שהוא פוסק כעיקרון כ"לישנא קמא" [="לשון ראשון"] שנאמרה על ידי "סתמא דגמרא" [למרות שבסוגייתנו גם שני ההסברים האחרים שנפתחו ב"איבעית אימא" הם ללא שם אמורא, דהיינו גם הם נאמרו על ידי "סתמא דגמרא".

ואולי הנימוק שיש לפסוק כהסבר הראשון הוא שכך אולי משמע מהביטוי המיוחד שפותח את ההסבר הראשון "תרגמא...", ונראה לי שביטוי זה נאמר על ידי "עורך הגמרא", להודיענו, שכך הוא פוסק.

ראה גם ב"מתיבתא", הערה לב.

הערה: בסוגייתנו יש שני תרוצים שהוקדם להם הביטוי "ואיבעית אימא". בר"ח הגירסא היא "איכא דאמרי" [ראה "הלבני", עמוד עא בהערה 2], ומחלוקת ראשונים [באופן עקרוני בש"ס] האם שני הביטויים "איבעית אימא" ו"איכא דאמרי" שוים במשמעותם, ויש אומרים שהם חלוקים בעניין קביעת ההכרעה כמי היא הוכרעה בין התרוצים השונים [=הלשונות השונים] !



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר