גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתנ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף כא ע"ב
למה עונשו של העובר על דברי חכמים חמור מהעובר על דברי תורה?
דרש רבא, מאי דכתיב (קהלת יב, יב) "ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה" וגו', בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה (כא ע"ב). ופירש"י: "שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, יש בהן שאין בהם חיוב מיתה, אבל דברי סופרים חייבין מיתה על כולן, כדכתיב (קהלת י, ח) 'ופורץ גדר ישכנו נחש'".
הר"ן בדרשותיו (דרוש ז) מבאר הענין למה העובר על דברי חכמים חייב מיתה - וחמור יותר מהעובר על דברי תורה, דלכאורה, "היאך אפשר שהעובר על עשה מן התורה לא יתחייב מיתה, והעובר על אחד מן הלאוין לא יתחייב כי אם מלקות ארבעים, והעובר על אחד מהשבותין חייב מיתה. והתשובה בזה, כי ישראל העובר על דברי תורה מצד אשר יתקפנו היצר, יענש כמשפטי התורה, אבל העובר על דברי חכמים - אחר היותו שומר דברי תורה, לא יהיה זה מתולדת היצר ותקיפתו, אבל מצד הבזיון, ולכן יתחייב מיתה".
וממשיך הר"ן וכותב, ואם תתמה ותאמר: "מהיכן יצא לרבותינו ז"ל חיוב מיתה זה, שלא מצינו בלאו ד'לא תסור' חיוב מיתה". התשובה על כך היא: "כי העונשים שנאמרו בתורה הם כללים (-שנאמרו באופן כללי) שישיגו לכל אדם, אבל יש עוד עונשים חלוקים כפי הפרטים, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר יענש על לאו אחד - מלקות ארבעים, אבל העובר על דברי תורה מצד היאוש בזה הוא בוזה דבר ה', ואין לך כל קוץ וקוץ שבתורה שלא יתחייב העובר בה בכענין זה מיתה. והחילוק בזה, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר, אינו חוטא רק באותו המעשה לבד, אבל העובר על דברי תורה, מצד בזותו דבר ה', הנה הוא מבטל באותו המעשה כל התורה כולה... ולפיכך כל ישראל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, כי יביאו לזה מאשר הוא בוזה דבר ה', ואינו חוטא בלאו ד'לא תסור' בלבד, רק בכל התורה". ומציין לכך מקור ממה נאמר בתורה הק' (במדבר טו, לא): "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה".
כעין דבריו הק' כתב גם רבינו יונה ב'שערי תשובה' (שער שלישי אות ה), וז"ל: "ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות ל"ת. וזה פשר הדבר: כי העובר על דברי חכמים, אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזרתה, ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו, ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא, על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר: ננתקה את מוסרותימו".
ומוסיף וכותב עוד (שם אות ו): "והשנית - כי האיש ההוא רחוק מן התשובה, אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד, והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות".
בספר 'יערות דבש' (ח"א דרוש ב) מבאר הענין בדרך משל: "כי באמת חמורים דברי סופרים מדברי תורה, וכבר שאלני בווינא מושל אחד על זה, איך תהיה מצות חכמים אשר בעפר יסודם, חמורה מדת א-ל חי. ותשובתי: אתה אדוני תכריע, כי הנה אתה מושל גדול קרוב למלכות, אם תגזור עלי כעת צא מעל פני, ואני לא אשמע בקולך, אף כי רשות בידך להכותני מכות גדולות או לאסרני במאסר, מכל מקום אם תקח חנית ותדקור אותי, גם עליך יעבור כעס המלך בעונש גדול, כי לא ניתן מרד זה שתהרגני, אבל אם אלך בחוץ, ואיש מלחמה העומד בשמירת ביתך, שקורין 'שילדוואך', יצעק אלי הסר מעלי דרכך, ואני לא אשמע בקולו, ויורה עלי בכלי משחיתו, לא יקרה לו און, ואדרבה, יהולל בשערים לאיש חיל שומר משמרתו כראוי. וסבת הדבר הוא, לרוב שפלות איכותו וענינו, ואם לא יהיה לו רשות לעשות משפט חרוץ, לשוא שקד שומר, כי יתעוללו בו הפוחזים כרצונם, מה שאין כן אתה, אשר עוצם מעלתך היא לך לשמירה טבעית ופאר וכבוד. וכן הדבר בדברי חכמינו ז"ל, שהם עשו משמרת לדברי תורה והם בגדר שומר 'שילדוואך' הנ"ל, וביותר צריך שמירה בהם לבל יצחקו עליהם צעירים, ולכך ענשם חמור מדברי תורה, שלמעלת הנותן תורה, נשמרת בלי יראת עונש חמור".
המורם מן האמור, שלאור דברי הר"ן ורבינו יונה, יתכן שלא תהיה חומרת עונש העובר על דברי חכמים רק במי שעובר על דבריהם – משום שהם קלים בעיניו, ומבזה את החכמים בלבו, כי אז עולים דבריהם של הראשונים, שסיבת הכשלון היתה בגלל קלות הדברים בעיניו. אכן, מי שיצרו אנסו לעבור על דברי חכמים, וגם אם היה בא לפניו איסור תורה היה עובר עליו - מחמת תאותו שהתגברה עליו, אינו חייב מיתה, שהרי בכה"ג לא שייכי דבריהם כלל, כי באמת דברי חכמים חשובים מאוד בעיניו, ומדויק הדבר בלשון הגמרא: "כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה", והיינו, שעובר עליהם מצד היותם דברי חכמים – וקלים הם בעיניו, אז חייב מיתה [ואמנם כן הובא בספר 'שדי חמד' (כללים מע' ח כלל צב) בארוכה]. משא"כ לפי ביאורו של ה'יערות דבש' נמצא שחומרת הדבר היא בכל ענין, כי כן דרכם של שומרי המלך להעניש בכל ענין, בכדי להטיל אימה ותהיה שמירתם שמירה מעולה, ואינם מתבוננים במהות העובר על דבריהם, וככה היא גם חומרת דברי סופרים, בכדי שאף פעם לא יבא איזה אדם לזלזל בדבריהם הקדושים.
