כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > גריזית נאה - "מאי עקרבלין" (עירובין כו ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח – גריזית נאה

"אמר רבי אלעאי, שמעתי מרבי אלעזר ואפילו היא כבית כור. וכן שמעתי ממנו: אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו, אבל להם מותר. וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי" (עירובין, כג ע"א) ... וכן שמעתי ממנו שיוצאים בערקבלין בפסח. מאי ערקבלין? אמר ריש לקיש: אצוותא חרוזיאתא (עירובין, כו ע"ב).

פירוש: אָמַר ר' אֶלְעַאי: שָׁמַעְתִּי מֵר' אֶלְעָזָר, וַאֲפִילּוּ גינה זו הִיא גדולה כְּבֵית כּוֹר, כלומר: פי שלושים יותר מהמידות שהוזכרו קודם לכן. ואגב כך הזכיר: וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ הלכה אחרת. אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב, ואילו שאר אנשי החצר עירבו עירוב חצרות אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא מן הבית לחצר לוֹ לזה ששכח לערב, אֲבָל לָהֶם מוּתָּר להכניס חפצים מן החצר לביתו. ואין אנו אומרים שבשל הדייר שלא עירב בטלה תורת עירוב מכל החצר כולה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ עוד הלכה: שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַרְקַבְּלִין (מין ירק מר) משום מרור בַּפֶּסַח. ובכל שלושת הלכות אלו חָזַרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו של ר' אלעזר וּבִיקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר שגם הוא שמע דברים אלו מפיו וְלֹא מָצָאתִי ... במשנה שנינו עוד מה שמסר ר' אלעאי. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ מר' אליעזר שֶׁיּוֹצְאִים בֶּעָרְקַבַּלִין בַּפֶּסַח. ושאלו: מַאי [מהו] עָרְקַבַּלִין? אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַצְוָתָא חֲרוּזִיָאתָא (מין סיב מר הנכרך על הדקל) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: גריזית נאה         שם באנגלית: Mule's spleenwort

שם מדעי:  (Asplenium sagittatum (Scolopendrium hemionitis

שם נרדף במקורות: עקרבלין, עקרבנין          שמות בשפות אחרות: ערבית - אלעקרבאן

הנושא המרכזי: לזיהוי העקרבלין

מבוא נרחב תוכל למצוא במאמר "בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא"

לנושאים נוספים העוסקים בעקרב ראו: "עקרב – ריכוז נושאים וקישוריות"

זיהוי העקרבלין נתקל בקושי רב וקיימים כמה זיהויים מסופקים. הקושי בזיהוי נובע מתוך העדרן של מקבילות בשפות אחרות ומתוך כך שהמאפיין החד משמעי היחיד שלו המופיע במקורות הוא טעמו המר ההופך אותו למועמד לשמש כמרור. שני מאפיינים נוספים מעורפלים למדי: א. מתוך השם ניתן להסיק שמבנהו דומה לעקרב אך לא ברור מהו פרט המבנה הדומה לו. ב. לפחות על פי חלק מהמפרשים מדובר בצמח מטפס על דקלים בעל מבנה דמוי מחרוזת. רש"י מפרש: "חרזייתא - תכופות הרבה יחד כמחרוזות, וטעם מרור בו". לקשיי הזיהוי תורמות גם הגרסאות הרבות של שם הצמח. הגרסה במשנה (עירובין, פ"ב מ"ו) היא "עקרבנים". בשביעית (פ"ז מ"ב) הגרסה "והערקבנין". גרסאות נוספות הן ערקבלין (ירושלמי, שביעית פרק ז דף לז טור א /מ"א) וארקבנין.

את הניסיון הראשון לזיהוי העקרבלין אנו פוגשים בגמרא (עירובין, כו ע"ב): "וכן שמעתי ממנו שיוצאים בערקבלין בפסח. מאי ערקבלין? אמר ריש לקיש: אצוותא חרוזיאתא". מפרש רש"י: "אצוותא חרזייתא - סיב עבה הגדל סביב הדקל, ונכרך ועולה בו כלולבי גפנים". באופן דומה מזהה ריש לקיש גם את הירק חרחבינה: "גמרא. חזרת חסא. עולשין הינדבי. תמכא, אמר רבה בר בר חנה: תמכתא שמה. חרחבינא, אמר רבי שמעון בן לקיש: אצוותא דדיקלא" (פסחים, לט ע"א). גם כאן מפרש רש"י: "אצוותא דדיקלא - סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א (קנוקנת) (1)". מהדמיון בין פירושיו לשני השמות ניתן להסיק, לכאורה, שרש"י מקביל בין "אצוותא חרזייתא" ל"אצוותא דדיקלא". יש לשים לב לכך ששני שמות אלו הוצעו על ידי ריש לקיש ואם כן משתמע שקיימת זהות בין עקרבלין ובין חרחבינה. בעירובין מפרש רש"י "בערקבלין - שם מרור" אך האם אכן עקרבלין זהים לחרחבינה?

מעיון במהלך הסוגיה בפסחים משתמע שחרחבינה איננה זהה לעקרבלין שהרי, על פי המשנה, לכו"ע ניתן לצאת ידי חובת מצוות מרור בחרחבינה ואילו עקרבלין כשרים למצווה רק לרבי אליעזר (על פי עדותו של רבי אילעא). התוס' מקשה על זיהוי העקרבלין עם "סיב עבה הגדל סביב הדקל" מתוך שיקול מעשי:

"אצוותא חרוזייתא - פירש בקונטרס סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה כלולבי גפנים ואין נראה לר"י דבפ' כל שעה (פסחים דף לט.) אמרינן מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים והתם אמרינן דחרחבינא אצוותא דדיקלא ואפשר דהן ב' מינין ושניהן נכרכין סביב הדקל".

ייתכן וזו היא גם דעתו של רש"י משום שבפסחים הוא מפרש: "ערקבלין - מפרש בסוף פרק שני דעירובין: אצוותא חרזייתא, הוא סיב גדול ועב ומין לעצמו הוא". ייתכן שבדבריו "מין לעצמו הוא" כוונתו לחלק בין חרחבינה שהיא מין זרעים וכשרה למצוות מרור לכו"ע לבין עקרבלין שהם מין אילן הכשרים רק לרבי אליעזר.

מדברי חלק מהראשונים המזהים את העקרבלין כצמח בעל מבנה סיבי הגדל סביב הדקל לא ברור באופן מוחלט האם מדובר בסיבי הדקל עצמו העוטפים אותו או במין צמח שונה המטפס על הדקל (שלפחות על פי התוס' איננו מין זרעים). מתוך קושית תוס' על רש"י ניתן להסיק שהוא סבר שהסיב העבה הגדל סביב הדקל הוא סיב הדקל עצמו שאם לא כן מנין הסיק שאין הוא מין זרעים. רש"י פירש בסוגיות אחרות את המונח "סיב" ביחס לסיבי הדקל באופן זהה לחלוטין לתאורי החרחבינה והעקרבלין ("כרכו בסיב מהו").

הריבמ"ץ בשביעית (שם) כתב: "הערקבלין - פירוש בפרק עושין פסין גרסינן מאי ערקבלין, אמר ריש לקיש אצוותא חרוייתא, הן ירקות שיוצאין בהן בפסח, ויוצאין סביב לדקל וכו'". המאירי ב"בית הבחירה" (עירובין, כג ע"א) כתב: "וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח משום מרור והוא סיב שסביבות הדקל ויש בו מרירות מעט אע"פ שמתיקות מעט מתערב עמו ואף זו אין הלכה כן". לעומת זאת בדברי הרא"ש (שביעית, שם) הדברים מנוסחים באופן חד משמעי: "וערקבלין - מפרש בפרק עושין פסין אסוותא חרוזיתא והוא מין ירק וגדל אצל הדקל ועולה ונכרך סביב הדקל". לדבריו העקרבלין הם מין צמח אחר הגדל ליד הדקל. כך כתב גם רע"ב (שביעית, שם): "ערקבלין - רבותי מפרשים עשב הגדל אצל הדקל ועולה ונכרך סביבות הדקל. ואני שמעתי שהוא עשב שעלין שלו דומות לעקרב".

אם אכן העקרבלין אינם חלק מהדקל אלא צמח שונה מהו צמח זה? בדברי רע"ב כבר ראינו שמדובר בצמח בעל עלים דמויי עקרב. כך מפרש גם המאירי בעירובין: "... וגדולי המחברים בקצת חבוריהם גורסי' עקרבנין וכתבו שבלשון ערב נקרא אל עקרבאן והוא עשב שעליו עשויים כעקרב". כוונתו כנראה לפירוש הרמב"ם במשנה בשביעית שם מפרש הרמב"ם: "עקרבנין - "אלעקרבאן" ובעירובין: "אלעקרבאן, ידוע אצלינו". פירוש שונה מביא הריבמ"ץ בשביעית: "... ורב האיי גאון פירש שהן צמח עבה למאד, ויש בו כמעט ראשי המחטים ומחרז" (?).

לפני שנפנה להצעות הזיהוי השונות ראוי להקדים שהן אינן עולות בקנה אחד עם דברי הגמרא ופירושי הראשונים המוצאים זיקה בין העקרבלין (והחרחבינה) לבין הדקל משום שכולן עוסקות בצמחים שאינם מטפסים.

גריזית נאה

הצמח הנקרא בלשון הרמב"ם בפיהמ"ש "אלעקרבאן" תורגם על ידו בחיבורו "ביאור שמות התרופות" ל"סקולופנדריון". צמח זה הוא מין שרך הנקרא היום גריזית נאה (Scolopendrium hemionitis). מקור השם העברי גריזית הוא בכך שהצמח נמצא לראשונה בהר גריזים בשנות ה - 30 של המאה ה - 20. הדמיון לעקרב הוא בעלים הצעירים הנובטים מהנבגים ונראים כ"זנב" העקרב (למעשה "זנב" העקרב היא חלק בטנו האחורית). הערתו של הרמב"ם "ידוע אצלנו" מתייחסת כנראה לעובדה ששרך זה נפוץ באזורי החוף הים תיכוני של צפון אפריקה, חצי האי האיברי וארצות נוספות באירופה. בישראל הצמח נדיר ביותר ונמצא ברשימת הצמחים ה"אדומים". בתמונות 1-2 מוצגת קרובת משפחתה הגריזית האירופית הנדירה אף היא. משום מה אין בכתובים המזהים את העקרבלין התייחסות לאפשרות לזהותם עם החרחבינה הכחולה הנקראת בערבית "שוכ אל עקראבני" כלומר קוץ העקרב.

עוקץ עקרב

י. פליקס (בספרו הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 114), כנראה בעקבות לעף, הציע לזהות את העקרבנין עם המין עוקץ עקרב אירופי europaeum) Heliotropium). הדמיון של עוקץ העקרב לעקרב איננו בעלים אלא במבנה התפרחת המזכירה את בטנו האחורית של העקרב. במשנת שביעית (עמ' 172) חזר בו י. פליקס והציע מין אחר מאותו הסוג והוא עוקץ עקרב צהוב. אני משער שהסיבה לזיהוי החדש היא העובדה שעוקץ העקרב האירופי הוא חד שנתי (בן חלוף) ואילו מדברי המשנה בשביעית עולה שהעקרבנין הוא צמח רב שנתי (אין לו ביעור) ירוק עד או ששורשו "מתקיים בארץ". לעומת זאת, עוקץ עקרב צהוב הוא רב שנתי (2). הקושי בזיהוי זה הוא בכך שצמח זה מצוי באיזורים ערבתיים של הארץ ולכן לא ברורה הזיקה שלו לאדם כצמח מאכל.

זיהויים נוספים

יש חוקרים המזהים את צמח ה"עקרבנין" עם זנב העקרב השיכני. זיהוי זה מתבסס על צורת הפרי ולא העלים. הרב קאהוט (ערך "עקרבנין") כתב: "... פי' והוא עשב שגרגרי זרעיו עקומים הם כעוקץ של עקרב ונקרא בל"ס דונב עקרבא פירוש זנב עקרב". בהמשך דבריו הוא מציע את השם הלטיני של עוקץ העקרב Heliotropium הקשור לאמונה שהוא פונה אל השמש (helio = שמש, tropism = משיכה). ערביי ארץ-ישראל משתמשים בצמח זנב העקרב השיכני כירק למאכל והוא נאכל כולו על עליו, גבעוליו ושורשיו טרי או מבושל. לעף הציע שהעקרבלין הם אחד ממיני הסוג חלבלוב בתלמוד המבואר מוזכר המין Euphorbia officinalis אך כלל לא ברור שהוא גדל גם באזורנו. צמח זה קוצני ומבנהו מעיד על כך שאין הוא מטפס.

הרב קאפח (פיהמ"ש, שביעית פ"ז הערה 12) כתב על העקרבלין: "ירק בר שעליו פרומים כעין צבת של עקרב ומכאן השם עקרבינין". במחברת הצמחים עמ' 59 כתב: "ואנו קבלנו שהוא הנקרא בערבית תרבח, והוא ירק ידוע שיש בעליו פרצות דומין לראש העקרב, והוא קצת מריר וטעמו כטעם עלי הצנון. ז. עמר הוסיף שאין הוא יודע למה כוונתו. מ. א. כסלו זיהה את העקרבלין עם החרחבינה המכחילה (ראו בהרחבה במאמר "בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא").


תמונה 1. גריזית אירופית צילם: ברוך אליצור		תמונה 2. גריזית אירופית - עלה סגור (במרכז) צילם: ברוך אליצור

תמונה 3. עוקץ עקרב - תפרחת


תמונה 4. עוקץ עקרב צהוב צילם: מורי חן		תמונה 5. Euphorbia officinalis צילם: Frank Vincentz

(1) על פי ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) מסיבה זו דחה י. פליקס את הזיהוי של נ. קריספיל (ילקוט הצמחים, עמ' 183) שהציע לזהות את העקרבנין עם הצמח זנב עקרב שיכני (Scorpiurus muricatus).

רשימת מקורות:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 122..

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "עוקץ עקרב צהוב", "זנב עקרב שיכני".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים