לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח
עירובין כא ע"א - כב ע"א
"(דברים ז, י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ (רש"י: אל פניו - של הקדוש ברוך הוא, ודומה לו כמשאוי לפניו), אמר רבי יהושע בן לוי: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו".
קשה, הכיצד לדברי רבי יהושע בן לוי מאביד הקב"ה את אותם הרשעים, ודוחה אותם כמשוי שאינו רצוי. הרי רק בדף הקודם אמר רב חסדא, דריש מרי בר מר: "מאי דכתיב (ירמיהו כד, א-ב) וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה'... הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת, וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ. תאנים הטובות - אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות - אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סִבְרָם {תקוותם, כמו אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ} ובטל סִיכּוּיָם {מבטם} - תלמוד לומר (שיר השירים ז, יד) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, אלו ואלו עתידין שיתנו ריח". הרי שלא צפוי אבדון לרשעים, לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח (שמואל ב יד, יד). וגם רשעים גמורים שהם חסרי כל זכות, מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה' ומיועדים לעמוד לפני ה' בתחיית המתים יחד עם הצדיקים הגמורים.
וכך ממש חזון העצמות היבשות של אותם שנענשו: (יחזקאל לז, יא-יב) הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.
בתוך כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מצויים כאלו הסבורים ואומרים: אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ – אבד סברם ובטל סיכוים, עליהם מתנבא הנביא שֶׁיִּגָּאֲלוּ כולם.
אלא שאמנם חזר בו רבי יהושע בן לוי ממשנתו הראשונה, כמסופר במסכת ברכות דף ז ע"א: "ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי. יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא אלטייה. כי מטא ההיא שעתא ניים. אמר: שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי".
לכן פירוש וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ, שיאבדו הרשעים בצורתם זו, אך לאחר (מסכת שבת דף לג ע"ב) "משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש" – לכל היותר, כבר "פנים חדשות באו לכאן", ופנים אלו לא יאבדו.
בתוך אותם הַדּוּדָאִים אשר נָתְנוּ רֵיחַ, מצויים אותם שגם בהם נאמר: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ (שיר השירים ב, יג). רק התאנים הפגות רעות הן, רק הגפנים בהיותם סמדר. לאחר הבשלתם ומוכנותם עתידים להיות נותני ריח.
ואף רבי שמעון בן יוחי חזר בו בדבר זה, במסכת שבת דף לג ע"ב: "חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. הדור אזול... יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. נפקו... חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות... אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו".
ואף רבי מאיר השיאתו אשתו לחזור בו בדבר זה, במסכת ברכות דף י ע"א: "הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב: יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה".
ואף רבי אליעזר החזירוהו חבריו בדבר זה, במסכת סנהדרין דף צז ע"ב: "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין... אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל יב, ז) ...כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי... תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה. ושתק רבי אליעזר".
