הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "תנא קמא"

עירובין  כג ע"ב

רבי עקיבא היינו תנא קמא! - איכא בינייהו דבר מועט.. 

1.
לפי רש"י הכוונה ב"תנא קמא" לדעת חכמים שמוזכרים במשנה בדף יח בביטוי "אמרו לו":

משנה. עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: שמונה נראין כשנים עשר, ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין. גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה, ועוביים כל שהוא. וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: של ארבע. קשורות ולא מותרות, אחת נכנסת ואחת יוצאת. מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה. מותר

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד א

להרחיק כל שהוא. ובלבד שירבה בפסין. רבי יהודה אומר: עד בית סאתים. אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף. אבל אם היה דיר או סהר או מוקצה או חצר - אפילו בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין מותר. ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין.

2.
יוצא לפי רש"י שמשמעות הביטוי "תנא קמא" היא: אותה שיטה שהוזכרה במשנה קודמת יותר, וגם אם מדובר בדעה שאיננה דעת יחיד.

3.
ולפי שיטות אחרות - רבנו חננאל - [וכן מובאות שתי השיטות בתוס' ד"ה "רבי עקיבא"] כוונת הגמרא ב"תנא קמא" באמת לתנא הראשון במשנתנו - רבי יהודה בן בבא. גם בזה יש חידוש בניסוח, שגם מי שמוזכר בשמו המפורש במשנה מכונה "תנא קמא".

4.
ואולי יש לומר, שכוונת הגמרא בסוגייתנו היא לשתי הדעות יחד, שהבאנו לעיל, ובגלל שמדובר גם ב"חכמים" וגם ברבי יהודה בן בבא הגמרא מכנה את כולם "תנא קמא" כלפי רבי עקיבא.

5.
ואולי ניתן להסביר, שהביטוי "תנא קמא" מלמד ש"סתמא דגמרא" פוסקת הלכה כמותו, ויוצא, שכוונת הגמרא לומר שבסוגייתנו הלכה כרבי יהודה בין בבא וכן כחכמים [בנושא שונה] במשנה הקודמת - לפי רש"י.