הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "הלכה כרבי עקיבא מחברו"

עירובין  כג ע"א

משנה. אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין, אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד, ולשאר עושין חגורה גבוה עשרה טפחים.
גמרא. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בבא. ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. וצריכא, דאי אשמעינן הלכה כרבי יהודה בן בבא - הוה אמינא דרבים, ואפילו מכונסין. והאי דקתני באר הרבים - לאפוקי מדרבי עקיבא. קא משמע לן דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים. ואי אשמעינן באר מים חיים - הוה אמינא: לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד, קא משמע לן: הלכה כרבי יהודה בן בבא. 

1.
במשנה יש מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא, ובגמרא נפסקה הלכה במפורש כרבי יהודה בן בבא. רבי יהודה בן בבא היה חברו של רבי עקיבא ואמנם לא מצינו כלל הקובע כמי הלכה במחלוקת ביניהם,

2.
אבל כן ידוע הכלל:
מסכת עירובין דף מו עמוד ב

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
וכרבי מחבירו.

ואם באמת כעיקרון [לפי הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו] היתה הלכה צריכה להיות כרבי עקיבא, לכן היה צורך לאמוראים להדגיש שהם מכריעים דווקא כרבי יהודה בן בבא.

2.1
וכלל נקוט הוא שלאמורא יש רשות וסמכות להכריע באופן נקודתי כחכם מסויים גם בניגוד לכלל כללי שקובע כמי ההכרעה במחלוקת עם אותו חכם.

3.
ומדוע באמת פסקו כרבי יהודה בן בבא? יתכן שיש לזה נימוק מכל מיני הלכות אחרות בפרקנו [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים"].

4.
ואולי ניתן לומר נימוק נוסף - שיקול עריכתי - מפני ש"רבי" שיבץ את דעת רבי יהודה בן בבא אחרי רבי עקיבא [ללא הכרח תכני-עיוני] סימן ש"רבי" פוסק כמותו!

4.1
ובהמשך לזה ניתן לומר ש"רבי" עצמו מכריע שהלכה כרבי יהודה בן בבא, ולכן "רבי" המשיך בהלכה נוספת של רבי יהודה בן בבא במשנה הבאה.

5.
וכן נפסק ברמב"ם:
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה ל:

לא התירו הפסים האלו אלא בארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים בלבד והוא שיהיה באר מים חיים של רבים, אבל אדם ירד לבאר וישתה או יעשה לו מחיצה מקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים ויעמוד בתוכה וידלה וישתה, ואם היה הבאר רחב הרבה שאין אדם יכול לירד בו הרי זה ידלה וישתה בין הפסין.

6.
מגיד משנה הלכות שבת פרק יז הלכה ל:

[ל] לא התירו הפסין האלו וכו'. במשנה (שם כ"ב:) ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים. ופי' באר מים חיים ובור מים מכונסין. ומפורש בגמרא (דף כ"ג) הלכה כריב"ב.