סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 820
 

"אמר שמואל: עירוב משום קנין... רבה אמר עירוב משום דירה"

עירובין מט ע"א

מפרש"י טעמו של שמואל: שאותו אדם שאצלו מניחים את הערוב מקנה לשאר בני החצר את ביתו וכך הופכים כולם להיות בעלים על רשות זו, וטעמו של רבה: אין כאן הקנאה אלא שאותם אנשים ששמו את פתם באותו בית מרגישים כאילו גרים בבית זה, וכך מועיל העירוב לבני החצר.

ואומרת הגמ': שהנ"מ לדינא בין הסברו של שמואל לרבה: א) כלי. ב) פחות משו"פ. ג) קטן.

מסביר רש"י: ששמואל שסבור שהעירוב פועל משום קנין צריכים לחול כל דיני הקנינים על העירוב, קטן אינו יכול להקנות ואינו יכול לקנות, ולכן א"א לשלוח קטן עם פת כדי להניח את העירוב, כך גם מזון ב' סעודות שאין בו שו"פ, אם אנו דנים על העירוב מצד דיני הקנינים לא יתכן שנעשה קנין בדבר שאין בו שו"פ, אבל אפשר לעשות קנין בכלי, למ"ד עירוב משום קנין, הכלי בר קנין הוא, כשם שקונים בקנין סודר כל דבר, אפשר לעשות גם עירוב בקנין סודר. משא"כ למ"ד ערוב משום דירה, אפשר גם לשלוח קטן לערב עבור בני החצר ולהניח את הפת, וגם כאשר למזון ב' סעודות אין שו"פ, ניתן לערב בו שהרי אין אנו צריכים כאן את דיני הקנינים, ואילו בכלי אין אפשרות לערב, משום שעיקר מהות העירוב דווקא משום הפת ולא משום מערכת הקנינים.

תוס' שואלים על שמואל: קושי' עצומה: הרי הוא סובר שעירוב משום קנין, ולכן א"א לזכות את העירוב ע"י קטן, ואילו במסכת גיטין סד: אמר שמואל: "קטן זוכה לאחרים בשיתופי מבואות דרבנן".

הרי לנו סתירה בדברי שמואל, ולכן ממאנים תוס' בפירש"י ומסבירים אופן אחר בנפק"מ של קטן.

הגאון מטצ'בין בספרו "דובב מישרים" ח"ב מ"א מביא הסבר מבריק לתרץ את קושיית התוס'. הגמ' בגיטין דף מט. אומרת: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. חכמים תיקנו שקטן יוכל לקנות ולהקנות מטלטלין משום שאם הקטן היה מנוע מלמכור ולקנות מטלטלין יהיה הקטן מוגבל מבחינת אפשרות המחיה, משום "כדי חייו", ואעפ"כ אומרת הגמ' אצלנו בעירובין מאן דאמר עירוב משום קנין לא יכול הקטן לזכות בעירוב, משום שהעירוב צריך להקנות את הבנין לכל בני החצר, ודירה דינה כקרקע, ובקרקעות לא תיקנו לקטן את התקנה של קניה ומכירה. (משום שקנין קרקע אינו שכיח ולא יגביל את הקטן לצורך הקיום), ולכן מובנת הגמ' אצלנו שקטן אינו יכול לזכות בעירוב (למ"ד עירוב משום קניין).

במסכת מעילה דף ד' מבואר: ששיטתו של שמואל שכל בנין הבנוי בקרקע אין לו דין של מחובר אלא דין של תלוש, שמואל סבור: שתלוש ולבסוף חברו חשיב כתלוש.

יוצא: שלפי שמואל יוכל הקטן לזכות בעירוב משום שלבית יש דין של תלוש, ובמטלטלין יש לקטן אפשרות של קניה ומכירה, מה שהגמ' אצלינו אומרת: שאליבא דשמואל שסבור עירוב משום קנין לא יכול לזכות בעירוב, משום שפסקנו דלא כשמואל במס' מעילה, ואנו סבורים שכל תלוש ולבסוף חברו מחובר הוא, ולכן לא יכול לזכות הקטן בעירוב, אבל שמואל עצמו יכול לומר במס' גיטין שהקטן זוכה בשיתופי מבואות, משמע ששמואל לשיטתו במעילה שכל בית נחשב לתלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש, ולכן לגבי קנין וממכר של הקטן דינו כמטלטלין שמקחן מקח, ומתורצת הסתירה שעוררו תוס' בדברי שמואל.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)