גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתנ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף יג ע"ב
אם דברי אלו סותרים את אלו כיצד יתכן ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים"?
אמר רבי אבא אמר שמואל, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן וכו' (יג ע"ב).
כתב מרן ה'בית יוסף' בחיבורו 'כללי הגמרא' על ספר 'הליכות עולם' (שער ה פרק א אות ו): "תמיה לי, אם לא היה הדין כדבריהם, וכי מפני רוב המדות הטובות שבהם קבעו הלכה כמותם". ומתרץ: "ואפשר, דהכי קאמר, מפני מה זכו שיכוונו תמיד האמת... עד שמפני היותם אמת קבעו הלכה כמותם". משמע מדבריו, שזה ענין סגולי, שאדם עניו ושפל ברך זוכה להארת פנים בתורה ולכוין אל האמת.
אולם המהר"ל בספרו 'באר הגולה' (באר חמישי) מבאר הענין גם בדרך הטבע והפשטות, וכלשונו: "מה ענין זה שתהיה הלכה כמותן, דבשביל שהיו משפילין עצמן אין ראוי שתהיה הלכה כמותן, כי ההלכה תולה בזה שהתורה שלהם לפי ההלכה, ולא מפני שהיו מקטינין עצמם, רק שאלו דברים כולם הוא סבה עצמית שיאמר דברים אמיתים לפי ההלכה, כי מאחר שהן נוחין נמשך דבריהן אחר האמת, כי כאשר יכעוס, הרי מכח הכעס נראה שרוצה להחזיק דבריו בכח וביד חזקה, ורוצה לנצח, והוא סר מדרך האמת. וגם מפני שהן עלובין הוא סיבה שאמרו דברים לפי ההלכה, שאם לא כן מכח שרוצה להתגדל על בעל מחלוקתו, הוא סותר דברי בעל ריבו, אע"ג שאין האמת אתו. וכן מה שהיו שונים דברי בית שמאי והיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם, נראה שלא היו שונאים לדברי בעל ריבם, מבקשים לדחות דברי זולתם אף כי האמת אתם, שכיון שהיו שונים דבריהם ודברי ב"ש והיו מקדימים דברי ב"ש, נראה שלא היו מכוונים לדחות דברי זולתם, ולא היה מחלוקת שלהם מכת המנצחים, כי מי שהוא מכת המנצחים אין דבריו נמשכים אחר האמת כי תמיד מבקש לנצח, ולא היו כל אלו הדברים בבית הלל, לכך ראוי להיות הלכה כמותן, אע"ג שדברי ב"ש טובים וישרים, כיון שיש לב"ה הכנה שראוי להיות דבריהם הלכה - לכך הלכה כבית הלל".
ואילו החיד"א מבאר הענין בכמה דרכים, וז"ל ב'פתח עינים' (כאן): "אפשר לתת טעם בדרך הטבע, דמי שהוא עניו מסתפק אם כיון לאמת, שאינו מחשיב עצמו, וחוזר הרבה פעמים לעיין ולראות אם סברתו אמת, ועל ידי זה מכוין להלכה. ועוד יש לומר דרך דרש, כי החכמה בלב... ואם כן העניו לבו לב נשבר כלי טהור, והחכמה שבו ברה ונקיה. ועוד יש לומר [ע"ד סוד], כי העניו השכינה עמו, ולהיותו משכן השכינה, והלכה רומז לה - 'ה' כלה', והיא תורה שבעל פה, לכך מכוין להלכה, כי השכינה שהיא הלכה היא שורה בו. ועוד יש לומר, כי ענוה גימטריא סיני, לרמוז דהעניו תורתו אמת, כנתינתה מסיני. ועוד יש לומר, כי כל הקושיות בהלכה והטעות באים מכח הסטרא אחרא, והעניו אין ס"מ מקטרג עליו... וכיון שאין עליו קטרוג הוא מכוין אל האמת, והכל הולך אל מקום אחד, דכיון דהוא מרכבה לשכינה כמו שנאמר 'אני את דכא', לכן אין מקטרגים עליו, ומכוין להלכה כנתינתה מסיני".
דבר נאה ומתקבל כתב הגה"ק רבי רפאל שלמה לאניאדו זצ"ל בספרו 'המעלות לשלמה', בהקדם מה שנתקשה הגה"ק רבי שלמה אלגאזי זצ"ל בספרו 'יבין שמועה' (על 'הליכות עולם' שם) בביאור המשך המאמר: "יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כבית הלל", בהקדם מה שהביא בספר 'אש דת' (פר' משפטים) בשם ספר 'מהררי נמרים', על מה שמקשים, "דהיאך אפשר להיות דברי שתי המערכות 'הללו אוסרים והללו מתירים אלו ואלו דברי אלקים חיים', והלא דבריהם סותרין זה את זה, ופליגא דרב אדרב, ואי קיימא הא - לא קיימא הא, שאין להם ישיבה אחת בעולם. ותירץ בספר הלז, שהדבר לא יובן מעצמותו כי אם בהפכו, ולפיכך הוצרך הקב"ה לומר למשה סברת המטמאין, אע"פ שאינה הלכה, כדי שעל ידי סברתם יובן היטב סברת המטהרין - לקבוע הלכה כמותן, וכבר אמרו בסנהדרין (יז.) שאם פתחו כולם לחובה פוטרין אותו, והטעם, דכיון שלא היה מחלוקת בדבר מסתמא לא כוונו אל האמת...", והיינו, כי לצורך בירור סברת הענין לאמיתו, מן הראוי גם להתבונן בצד ההיפך, לעיין, לישא וליתן בדבר.
וממשיך שם: "ובזה אתי שפיר הסוגיא דעירובין כמין חומר, דהכי קאמר 'וכי מאחר דאלו ואלו דברי אלקים חיים', והיאך אפשר זה, אלא ודאי שלכך נאמרה למשה בסיני סברת מי שאין הלכה כמותו, כדי שמתוכה ילמדו היטב להבין סברת שכנגדו חלוק עליו, והיינו, על ידי השקלא וטריא שנושאין ונותנין בדבר הלכה, וממילא רווחא שמעתתא להוציא המשפט לאור, והא קא חזינן דבית שמאי הוו מחדדי טפי, והא ודאי דנחתי לעומקא דדינא, ונשאו ונתנו בדבר הלכה, והעמידו הדבר על בוריו, ואם כן 'מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן', ואהא משני שפיר: 'מפני שנוחין ועלובין הן, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם', דהיינו, מפני שנוחין ועלובין מחמת ענותנותם שונים דבריהם ודברי ב"ש, ונושאין ונותנין בהם ומדקדקין בהם, וממילא רווחא שמעתתא להבין הדבר היטב בהפכו, 'ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם', דהיינו, שמדקדקין בהם יותר מדבריהם, משא"כ ב"ש מחמת קפדנותם לא היו שמים על לב בדברי ב"ה, ולא חשו להם, ומשום הכי לא היו מכוונים להלכה, אע"ג דהוו מחדדי טפי, וא"כ הדין נותן לקבוע הלכה כוותייהו דבית הלל, ולא משום מדות טובות, וזה ברור".
